איראן וחיזבאללה מעלים הילוך?

האזהרות והאיומים שהשמיעו בכירי מערכת הביטחון בכנס הרצליה שנערך בשבוע שעבר, על החשש לעימות ואף למלחמה כוללת עם איראן וחיזבאללה, מלמדים כי הגיעה עונת הכנסים האסטרטגיים שמקיימים מדי שנה מכוני המחקר השונים הפועלים בישראל.

בכירי מערכת הביטחון מתייצבים בכנסים אלו כמו חיילים ממושמעים, וכדי לצאת ידי חובתם מנפקים הצהרות הזוכות דרך הטבע להד תקשורתי נרחב. נשאלות השאלות: האם משהו השתנה גם בשטח עצמו, והאם אכן גברה הסכנה למלחמה?

כזכור, בכנס הכריז הרמטכ"ל, רב־אלוף הרצי הלוי, כי איראן התקדמה בהעשרת האורניום, וכי אף שעדיין לא התקבלה בטהרן החלטה לייצר פצצה גרעינית - התפתחויות שליליות באזורנו עלולות להביאה להחלטה כזו וממילא לחייב את ישראל לפעול. ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, הזהיר מצידו כימזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה קרוב לעשות טעות שתדרדר את האזור למלחמה, וכי אף שנסראללה עדיין מורתע ולא מעוניין בעימות - ביהירותו כי רבה הוא משוכנע שהוא קורא את ישראל כמו את כף ידו, ולכן הוא מעז לאתגר אותה כפי שלא העז בעבר.

בתגובה להצהרות שנשמעו בישראל,בכיר איראני מיהר לאיים כי פגיעה במתקני הגרעין של איראן תצית מלחמה כוללת, שישראל היא שתישא באחריות לה; ואילו ארגון חיזבאללה, תחת עיניו העצומות של כוח יוניפיל חסר התועלת, קיים בדרום לבנון תרגיל צבאי שדימה חטיפה של חיילים ותקיפה של יישובים ישראליים לאורך קו הגבול. אלא שכל זה לא מבשר עדיין על מלחמה קרבה.

איראן הוגדרה בידי הרמטכ"ל וראש אמ"ן - ובצדק - כאיום המרכזי שבפניו ניצבת ישראל. אבל איום זה אינו חדש, וגם לא צפויה בו הכרעה או תפנית דרמטית בזמן הקרוב. האיראנים השיגו למעשה את שרצו. הם הפכו למדינת סף גרעינית, ויש ברשותם יכולות וידע המאפשרים להם לפרוץ אל הגרעין בתוך זמן קצר מרגע קבלת ההחלטה בטהרן.

למול מציאות שכזו, העלולה להתמשך לאורך חודשים ואף שנים, נדרשת ישראל לעצבים חזקים ולדריכות מתמדת. אחרי הכל, לאיראן עדיף להישאר מדינת סף גרעינית המטילה צל מאיים על סביבתה על פני עימות חזיתי כולל. ובשורה התחתונה, האתגר האיראני כאן, ויש להניח כי גם בחודשים הבאים ואף בשנים הבאות הוא יוסיף להעסיק אותנו.

חיזבאללה - ובמידה מסוימת גם בשאר אל־אסד, שהתעורר לחיים בשבועות האחרוניםלאחר ששב לחיק העולם הערבי- הם עניין אחר. כאן החשש הוא מפני התגרות או פעולת טרור של חיזבאללה, העלולות להביא לתגובה ישראלית שתרעיד את אמות הסיפים בלבנון. אלו דברים שצריך לזכור ולהזכיר, ובמיוחד כשמתקרבים ליום השנה למלחמת לבנון השנייה, שפרצה אף שאיש לא רצה בה - לא חיזבאללה ואף לא ממשלת ישראל.

האזהרות שמשמיעים בכירים בישראל נועדו להזהיר ולהרתיע, והניסיון מלמד שנסראללה תופס ומבין לרוב אזהרות כאלו כביטוי לחולשה ולחשש בצד הישראלי - והדבר רק מעודד אותו להמשיך בשלו.

מלחמה עם חיזבאללה אינה משחק ילדים, ובוודאי אין מדובר בשידור חוזר של מבצעי הסיכול המוצלחים שניהלה ישראל נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה. אבל בכל עימות ישיר וחזיתי למול חיזבאללה בעבר - היתה ידו של צה"ל על העליונה.

אלא שבהצהרות ואיומים אין די כדי לנצח בקרב. הרי אם ישראל תמצא את עצמה שוב עם מקבלי החלטות הססנים שלא יודעים להגדיר יעד ומטרה למערכה, ואם העורף לא יוכן כהלכה לקראת עימות עם חיזבאללה, שיועצם מן הסתם באולפני התקשורת לממדים מפלצתיים - הרי לא עשינו דבר.

והחשוב מכל, ראוי לוותר מלכתחילה על סבב עימות שכל תכליתו היא למשוך זמן עד לסבב העימות הבא אחריו. כפי שאמר בשעתו מנחם בגין: הניצחון הגדול ביותר שניתן להשיג במלחמה - הוא למנוע אותה.