מעילת הפרקליטות

בתוך שרשרת המחדלים, אוזלת היד והפקרתם של אזרחי ישראל היהודים באירועי הפרעות ע"י כלל גורמי אכיפת החוק, בולטת במלוא כיעורה המעילה של הפרקליטות בתפקידה.

לפרקליטות תפקיד קריטי ברשות המבצעת ובמארג גורמי אכיפת החוק במדינה. מחד, היא משמשת הזרוע הארוכה של אזרחי ישראל להעמיד ולמצות את הדין בשם המדינה כולה עם פורעי החוק, הבוזזים, הרוצחים ומבצעי הלינץ'. קורבן עבירה אינו מייצג את עצמו אלא זוכה לייצוג מהפרקליטות, בשם המדינה, מתוך הבנה שהעבירה שבוצעה נגדו פוגעת בחברה כולה.

מאידך, על הפרקליטות מוטלת האחריות לשמש "שומרת החומות" בכלים המשפטיים שבידה ובאמצעות מדיניות ברורה להירתם לצו השעה ולבצע הרתעה אפקטיבית שתגרום לפורעי החוק לשקול בשנית את התנהגותם. בשל כך, הפרקליטות אחראית באופן ישיר ועקיף על ביטחון המרחב האישי של כל אזרח, בכך שהיא מתווה את מתחמי הענישה המקובלים לכל עבירה בהתאם לדין הקיים.

הפרעות שביצעו אזרחים ערבים בשכניהם היהודים מתוך הזדהות עם האויב בעזה ובהר הבית, כללו הנפת דגלי חמאס, נזק עצום לרכוש, ביזה, עשרות פצועים (חלקם עדיין מאושפזים במצב אנוש) ורצח בדם קר בלינץ' אכזרי. מי שעקב אחר דיווחי התקשורת עשוי היה להתבלבל ולהסיק שקיימת סימטריה בין הפורעים הערבים לבין קומץ יהודים שניסו לעשות לינץ' בערבי. אולם מבחינה משפטית המספרים המוחלטים אינם מותירים מקום לספק: מדובר בפרעות על רקע לאומי של ערבים ביהודים.

החלטת הפרקליטות שלא להאשים את מבצעי ניסיון הלינץ' ביפו בפשע שנאה, שמשמעו שנים ארוכות במאסר, תוך ניתוקו ההזוי מהנעשה בכל רחבי הארץ - היא חרפה בפני עצמה. הפרקליטות אימצה בנוסף את קו ההגנה של הנאשמים הערבים, שלפיו הקורבן נעדר סממנים יהודיים קלאסיים, מה שמוכיח לדידם כי אין מדובר במניע גזעני. לעומת זאת, נגד יהודים הרף הנדרש להוכחת המניע הגזעני נמוך משמעותית. בכך הופכת הפרקליטות לשחקן פוליטי, העושה דין אחד ליהודים ודין אחר לערבים.

האמון הציבורי בפרקליטות מעורער זה מכבר בשל התנהלותה הקלוקלת בשלל תיקים (אריה שיף, זדורוב, רות דוד, תיקי נתניהו) ובשל התנגדותה העקבית לכל ביקורת חיצונית על תפקודיה השונים. לאור אוזלת היד והמחדלים החמורים של יתר גורמי אכיפת החוק, היתה יכולה להיות זאת שעתה היפה והזוהרת של הפרקליטות, להתייצב לצד אזרחיה ולהגן על שלומם ועל ביטחונם במלחמה יעילה וחסרת פשרות בפורעים.

לדאבון הלב שוב נתגלתה הפרקליטות במערומיה, כשחקנית בזירה פוליטית, מנותקת מהציבור ומהשטח הבוער באלימות לאומנית. מעילתה בתפקידה היא כפולה: הן בהפקרת אזרחים מול פורעים ע"י הגשת כתבי אישום מקילים, המעודדים דה פקטו ניסיונות רצח (כשבמקביל מלווה פרקליט את המשטרה בבקשות להארכת מעצר של יהודים שהגנו בגופם על חייהם וחיי משפחתם), והן באי־מילוי תפקידה כזרוע הארוכה של אזרחי ישראל, אשר הסמיכו אותה לאכוף את החוק ולמצות את הדין עם פורעי החוק בחומרה הנדרשת למניעת הישנות המאורעות.