הרז של זאב: נצור את האש, ואת הלשון

היינו בני 18 או 19. צעירים ומורעלים.

כמו ברוב השבתות, קורס טיס מספר 120 נשאר שבת בבית הספר לטיסה בחצרים, אבל הפעם - אחרי ארוחת הערב היה צ'ופר: טייס הקרב שהוביל את תקיפת הכור העיראקי בא להעביר לנו מור"ק.

שתינו את דבריו של תא"ל זאב רז בצמא, עד כדי כך ש־20 שנה אחר כך משהו מהם נכנס לאחד משיריי.

רז סיפר שבלילה שלפני התקיפה הוא נסע לביתו. הנהיגה הפרועה של הישראלים בכביש גרמה לו להסס: "בשביל להגן על האנשים האלה אני עלול למצוא את עצמי מחר תלוי מצמרת אחד הדקלים בבגדד?".

נזכרתי בהרהור הזה שלו כשכתבתי את "רקפות בין הסלעים", והוא הפך לשורת הפתיחה של השיר - "בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים..."

אבל השבוע, בציוץ בטוויטר, הדהים אותי זאב רז בטקסט שגם הוא ילך איתי הרבה זמן, והפעם בגלל העצב העמוק, הזעזוע ושאט הנפש שהוא אמור לגרום לכל ישראלי אוהב עמו וארצו:

"מפליאה אותי מתינות הניסוח של חודק. רק התגוננות בנשק? פאסיבית? כוסות רוח למת.

"אם יקום ראש ממשלה וייטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות, ראש הממשלה הזה הוא בן מוות. פשוט כך, יחד עם שריו ועושי דברו. גם לנו צריך להיות דין רודף..."

זה לא כל כך נעים לראות טייס קרב בפאניקה. האמת היא שרפורמת לוין, שמותר כמובן להתנגד לה במסגרת החוק, מכוונת לקעקע את המהפכה השיפוטית של אהרן ברק - ולא את הדמוקרטיה הישראלית האיתנה.

הרבה לפני אהרן ברק, ממשלות שמאל וימין קיבלו את דין הבוחר והתחלפו על פי תוצאות הבחירות, אף שכל צד ראה בשלטונו של האחר אסון וסכנה קיומית. זה עבד, כי הדמוקרטיה הישראלית נשענת קודם כל על יסוד עתיק יומין - הכלל החז"לי שקובע ש"כל ישראל ערבים זה בזה".

בשם הכלל הזה עמד מנחם בגין על סיפון האלטלנה המופצצת, נצר את האש, הכריז ש"לא תהיה מלחמת אחים", והניח את היסודות לממלכתיות ולדמוקרטיה הישראלית עוד לפני שהוקם בג"ץ.

אז כן, כן היה פעם "דין רודף" בימין. לא שכחנו ולא סלחנו. אבל מובילי המחנה הזדעזעו ממנו בזמן אמת.

אמא שלי, נעמי שמר זכרה לברכה, תרגמה מתוך הזעזוע העמוק שלה מרצח רבין את O Captain My Captain של וולט וויטמן, במה שהפך אחר כך לשיר "הו רב חובל".

אבל היום בשמאל - מובילי המבנה, תרתי משמע, קוראים לדין רודף!

התבגרתי מאז קורס הטיס, ואני יכול לענות לזאב רז: כן, זאביק, אתה תטוס ותסתכן למען אחרון הנהגים הפרועים בכבישי ישראל.

זה יזכה אותך בכך שאנשים כמוני יסירו בפניך את הכובע. ומפני שאין לנו כובע, אז אולי יכתבו עליך שירים כמו "רקפות בין הסלעים". אבל זה לא נותן לך שום זכות יתר.

אם הנהגים הפרועים יעקפו אותך גם בקלפי - אתה תנצור את האש, וקודם כל את הלשון. כי זו, המפקד, מהותה של הדמוקרטיה.