"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

21 לנסיגה מלבנון: תיק צד"ל עדיין פתוח

אנחנו, הדור השני של אנשי צד"ל שהשתקעו בישראל, רואים את ההורים שלנו נעים בין תקווה לייאוש

,
0השמעה
לוחמי צד"ל בצעדה לציון 20 שנה לנסיגה

21 שנה עברו מאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון, לרבים השנים האלו עברו כהרף עין. עבורנו, משפחות צד״ל, 21 שנה הן המון. מבחינה נפשית, פיזית וגם מנטלית. מחשבות על המשפחה שנעזבה אי שם בלבנון לגורל לא ידוע, תחת איומים מתמידים של חיזבאללה. מחשבות על מה היה קורה אם אנחנו היינו נשארים שם ואם ישראל בסוף לא היתה פותחת את השערים וקולטת אותנו.

אני נזכר במשפט שאבא תמיד אומר לי ולאחי: "אני אדע שקיבלתי החלטה נכונה במעבר לישראל, אם אתם תצליחו לשגשג בחייכם". אבל מה עם ההצלחה שלו, של אבא, שלחם בצבא דרום לבנון 18 שנה, מאז היווסדו ועד לאותו רגע ארור בנסיגת צה"ל מדרום לבנון? הוא לחם למען עתיד משפחתו, למען השלום והשכנות הטובה. אמנם הפסדנו במלחמה על הבית, אבל מה עם השקט הנפשי שלו, רגע של נחת תחת קורת גג וקרקע יציבה מתחת לרגליו, מקום שהוא יוכל לקרוא לו "בית"?

הזהות האישית, הפוליטית והלאומית שלנו עוברת טלטלות בכל משבר חדש שמתרחש, במיוחד בימים מטורפים כמו השבועות האחרונים. אנחנו, הדור השני של אנשי צד"ל שהשתקעו בישראל, רואים את ההורים שלנו נעים בין תקווה לייאוש. מה לא הבטיחו ממשלות ישראל לאנשי צד"ל, עוד בחנוכת האנדרטה לזכר 550 חללי צד"ל שהוקמה במרג' עיון, עיירת הולדתי, כמה ימים לפני הנסיגה. "בית כנגד בית, שדה כנגד שדה", אמרו אז בכירי צה"ל והממשל, אם נצטרך לעזוב. גם כשהגענו שמענו הבטחות דומות.

בפועל, ממשלת ישראל אימצה מדיניות של בידול והפרדה לפי דרגות. בעוד שליש מלוחמי צד"ל ומקציניו, המפקדים הבכירים יותר, זכו למענה של משרד הביטחון, ונהנים מבתים, ממשכורות ומסיוע בהשכלה גבוהה לילדים - שני שלישים, הסגל הזוטר יותר, מטופל עד היום במשרד הקליטה, זכאי למענק כספי זעום של עד 1,400 שקלים לחודש בכפוף לביורוקרטיה בלתי אפשרית.

האם סוגיית אנשי צד"ל תטופל אי פעם? על שולחן הממשלה מונחת זה שנים החלטה שניסח תא"ל במיל' יגאל פרסלר, ממונה הממשלה לתיק צד"ל. הממשלה מסרבת עד היום לאשר אותה, ובמקום זאת מקים שר הביטחון, בני גנץ, ועדה חדשה עם נציגים אחרים, כאילו לא דנו בנושא מספיק. בכל פעם יש תירוץ אחר: השנה זה היה המבצע מול עזה ומהומות ערביי ישראל, בשנה שעברה זו קורונה, בשנתיים האחרונות היה זה המשבר הפוליטי. כנראה שלעולם לא נגיע למציאות אוטופית שבה סוף־סוף יהיה נוח ומתאים לטפל בסוגיית צד"ל. תיק צד"ל צריך להיות מאוחד כולו תחת משרד הביטחון, ולקהילת צד"ל מגיע יחס שוויוני. להורים שלנו מגיע צדק.

ג'ונתן אלחורי הוא דובר ומרצה על קהילת צד"ל ויועץ לדיפלומטיה ציבורית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ג'ונתן אלחורי

הכותב הוא מומחה ומרצה ללבנון ולדיפלומטיה ציבורית, ובן לקצין צד"ל

כדאילהכיר