אין להקל ראש בהחלטת האו"ם לבקש את חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) בנוגע להשלכות "הכיבוש", אך גם אין לייחס לה חשיבות רבה מדי. הסיכונים הנשקפים מכך לישראל אינם לטווח הזמן המיידי, אך אין להזניחם. לצד המאבק המשפטי (העקיף) והמדיני, יש לשקול צעדים שיכבידו וירתיעו את המשך המערכה הפלשתינית לשלילת הלגיטימיות של ישראל.
קשה לצפות לכך שחוות הדעת שתוגש מטעם בית הדין הבינלאומי לצדק תהיה נוחה לישראל. התרחיש הסביר יותר הוא כי יהיה זה כתב פלסתר, שיטיל דופי בישראל ויעמיד בספק את חוקיות מהלכיה בירושלים וביו"ש.
חוות דעת כזו תקבע נרטיב היסטורי שלילי כלפי ישראל, תספק תימוכין להצהרות ולהחלטות נגדה מצד מדינות שעמדתן מלכתחילה נוטה לכך, ותעודד את ארגוני החרם נגד ישראל. היא גם תספק רוח גבית לגורמים המיליטנטיים בתוך מחנה פת"ח. בשום אופן אין לזלזל בכל אלה. אך את הנזק המשמעותי במיוחד היא עלולה לגרום במישור אחר, במשקל שעלול להינתן לה בתיק שמתנהל נגד ישראל במוסד אחר בהאג - בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC).
כזכור, במארס אשתקד הודיעה פאטו בנסודה, תובעת בית הדין הפלילי (שבינתיים סיימה את תפקידה), על פתיחת חקירה בגין חשדות לפשעים שבוצעו בשטחי יהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברצועת עזה מאז 13 ביוני 2014. זאת, בעקבות פנייתה של הרשות הפלשתינית, ולאחר בדיקה מקדמית שקבעה, בניגוד לעמדת ישראל, כי לבית הדין יש סמכות לדון בתלונות אלה. ישראל הגדירה החלטה זו כפשיטת רגל מוסרית ומשפטית, והודיעה רשמית לבית הדין כי לא תשתף איתו פעולה.
יש לדעת כי הליכי החקירה ב־ICC מאפשרים גם הוצאה של צווי מעצר וזימון נגד חשודים, ללא הודעה פומבית. המדינות החברות בבית הדין מחויבות לשתף פעולה עם החקירה, לכבד את צווי המעצר ולהעביר את החשודים שבשטחן לידי בית הדין. פתיחה בהליכים נגד גורמים ישראליים, מעבר לפגיעה בהם, עלולה להשפיע על התנהלותה של ישראל בזירה הבינלאומית ולפגוע קשות במעמדה וביוקרתה.
על כל פנים, באופן מעשי טרם החלה חקירה נגד ישראל, וגם את זאת מבקשים הפלשתינים לקדם באמצעות המהלך ב־ICJ.
למעשה, אבו מאזן ואנשיו חותרים להביא להחלטה כי "הכיבוש" הוא קבוע וכי כולו (ולא רק צעדים במסגרתו) בלתי חוקי, ולכן יש להפעיל על ישראל לחצים ולגבות ממנה מחיר על המשך נוכחותה ביו"ש. ה־ICC יתקשה להתעלם מחוות דעת של ה־ICJ שתאמץ קביעות אלה, את כולן או את חלקן.
בימים אלה, סדר יומם של בתי הדין הבינלאומיים בהאג אמור להיות עמוס בטיפולים באירועי המלחמה באוקראינה, בגאורגיה, באפגניסטן, באפריקה ובמקומות נוספים בעולם, אך אין "לבנות" על כך שלא ימצאו את הזמן לעסוק בישראל.
כשתתקבל פנייה מאת ה־ICJ (לאחר שהעצרת הכללית תאשר את ההחלטה לפנות אליו), תידרש ישראל לשאלה אם לשתף איתו פעולה. נראה כי השיקולים שהובילו בעבר להחלטה השוללת זאת יפים גם לעת הזו.
בלי קשר לכך, ישראל תצטרך לבחון שינוי בגישתה כלפי אבו מאזן והרש"פ. נכון לשקול צעדים שיבהירו כי יש מחיר למאבק נגדה ולמערכה הבלתי פוסקת לשלילת הלגיטימיות שלה. סל האמצעים שבידי ישראל אינו דל. אם לא יהיה בהם להרתיע את אבו מאזן - הם יעוררו, לכל הפחות, חשיבה נוספת בשאלת כדאיות גישתו בקרב מנהיגים התומכים בה.
מאיר בן שבת כיהן כיועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל. כיום משמש עמית מחקר בכיר ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי" (INSS)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו