ביבי, זה הזמן להפר הבטחות

חינוך חינם מגיל 0 היה הבטחת בחירות של מרבית המפלגות. חלק הבטיחו ואמרו כי ההבטחה מהווה סבסוד אדיר למגזרים החרדי והערבי, חלק הבטיחו בשל אידיאולוגיית שמאל חלוקתית־סוציאליסטית ואמונה ברעיון של מדינה־גננת הדואגת לכל צרכינו החומריים והנפשיים. לצערנו, המפלגה הלאומית־ליברלית, הליכוד, נגררה בהבטחה דומה, שניתנה בלחץ בחירות ותוך שימוש בתחשיב לא נכון. על אף ההבטחות, יש להשליך את התוכנית הזאת למגרסה.

בבואנו לבחון מדיניות כלכלית, עלינו להסתכל על ארבעה גורמים:

העלות: על פי חישובים של עמיתיי לפורום קהלת לכלכלה, ד"ר מיכאל שראל ואברהם ניסן, עלות החינוך יכולה להגיע ל־32 מיליארד שקלים בשנה, שמשמעותם העלאה דרמטית של נטל המס. המיליארדים האלה לא כוללים את עלות המבנים - כדי לשכן חצי מיליון פעוטות בגילי 3-0 בכיתות של 20 פעוטות, צריך לבנות 25 אלף כיתות חדשות בעלות של עוד עשרות מיליארדים; כל זאת בתנאי שיש קרקעות בשביל הכיתות. במציאות שלנו, כידוע, אין. גם במצב האופטימי ביותר, הורים יצטרכו לנסוע קילומטרים רבים לפאתי הערים כדי למצוא מקום לילדיהם, הלוגיסטיקה לבדה היא תמרור אזהרה נגד התוכנית.

התועלת: שנויה במחלוקת. התומכים סבורים כי היא תעודד יציאת אימהות לעבוד, אך מספר הנשים שניתן לתמרץ בדרך זו נמוך - מעטות הנשים בישראל שנשארות בבית עקב היעדר סידור, והסבסוד מגדיל השתכרות של נשים אמידות שכבר היום יוצאות לעבוד. בהשוואה לנתוני ה־OECD ישראל מובילה מבחינת תעסוקת אימהות, והפער בתעסוקה בין אימהות לפעוטות לבין אימהות לילדים גדולים יותר הוא מזערי.

משאבים: הסוגיה קריטית. המשק הישראלי נמצא בתעסוקה מלאה, אין מאיפה להביא מטפלות לחצי מיליון תינוקות בגילי 3-0, גם לא במגזרים החרדי והערבי. זו אינה רק שאלה כספית, אלא גם לאומית. החלת חינוך חינם מגיל 0 תציף את ישראל בעשרות אלפי מטפלות מהרשות הפלשתינית, או לחלופין, תידרש פתיחת גבולות למטפלות ממדינות מזרח אירופה או המזרח. מדינת ישראל תצטרך להפקיד את ילדיה בידי עובדים זרים שאינם מכירים את השפה ואת התרבות במובנים הבסיסיים ביותר.

לבסוף עלינו גם להבין את התמריצים:

חינוך חינם לפעוטות הוא תמריץ ילודה מטורף. כבר היום ישראל מובילה במספר הילדים לאישה, וחינוך חינם יגדיל עוד יותר את מספר הילדים בכל משפחה. נוסף על כך, ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם. הילודה הגבוהה גובה מאיתנו מחיר כבד, ותמריץ ילודה נוסף יביא למשברים כלכליים וחברתיים עצומים, יחייב השקעה גדולה יותר בחינוך ובתשתיות, יפגע באיכות החינוך ובהזדמנויות, ויגדיל את נטל המס אך יקטין את התמורה הממשלתית לתושב.

אז מה כן ניתן לעשות? לסייע לאימהות לפעוטות המעוניינות לצאת לעבוד במגוון דרכים שאינן הרסניות לכלכלה ולחברה. להגדיל נקודות זיכוי במס לאימהות לפעוטות על חשבון נקודות זיכוי לגברים ועבור ילדים גדולים יותר; להרחיב מענקי עבודה הניתנים לבעלי שכר נמוך - מדיניות שהוכחה כיעילה במיוחד לעידוד יציאה לעבודה.

מדיניות נכונה צריכה להתאים את היעדים למשאבים, לעלויות ולתועלות. ישראל אינה יכולה להתנהג כאילו אנחנו נורבגיה, עם מיליארדים בנפט ותינוק אחד למשפחה. ישראל צריכה להיות מודעת לתמריצי הילודה, לפוטנציאל היציאה לעבודה ולעלויות התקציביות האסטרונומית. ישראל חייבת להתמקד בבעיות האקוטיות שלה, כמו רמה נמוכה של מערכת החינוך הקיימת, פריון עבודה נמוך, יחסי עבודה מהעידן הסובייטי ורגולציה מכבידה. מקומות עבודה טובים יותר ייתנו תמורה עדיפה לאימהות הצעירות מאשר עשרות אלפי מחסני ילדים בחסות ממשלתית.