בחירות לפני הכל - התלמידים יחכו

בארגוני המורים העריכו שהפעם זה יהיה קל. כשמערכת החינוך נפתחת בדיוק חודשיים לפני שמסתיימת מערכת הבחירות, אף אחד לא יעז לקחת על עצמו את השיבוש והזעם הציבורי. שהאוצר ייאלץ להתקפל, והסכם החדש ייצא לדרך. אבל נראה שיפה בן דויד, רן ארז וחבריהם לא קראו נכון את המפה. השביתה הצפויה, התברר, הפכה לכלי שרת בידיהם של שרי הממשלה, שמנסים לגרוף הון פוליטי על גבם של ילדי ישראל.

ראש וראשון הואשר האוצר ליברמן, שכנוע לפקידות משרדו. כבר כולם התרגלו אל הופעותיו בתקשורת שבהן הוא מדקלם את המסרים של נערי האוצר, אולם במקרה של השביתה הצפויה ההערכה היתה כי יעז להפגין מעט עצמאות. אבל לנתק את ליברמן מהפקידים זו כנראה בקשה מוגזמת - הם ההצלה שלו ורשת ההגנה שלו. תחושת הביטחון שהם נוסכים בו מוציאה ממנו את המיטב, הופעותיו קולחות ותקיפות. הוא יודע שביטולו המוחלט בפניהם מביא לשקט במערכת עליה הוא מופקד. איש לא יתדרך נגדו. התלמידים אמנם מופקרים לגורלם, אבל הסיכוי להפיל את האשמה על ארגוני המורים ושרת החינוך מעודד אותו להמשיך.

הנחת העבודה היא כי מסרים כמו 4 מיליארד שקלים וביטול חופשות האסרו־חג כבר יעשו את העבודה ויהפכו את ליברמן ללוחם צדק. באוצר כבר למדו מזמן שיש לצייד את השר הצייתן בשורה של מסרים ערכיים שמכסים על השיקולים הכלכליים הקרים, וליברמן מאמץ אותם בחום ויוצא להסתער על יפעת שאשא ביטון באולפנים.

כדי לשרוד את ממשלת ה־61, שהורכבה ממפלגות קטנות ללא דבק אמיתי שמחבר ביניהן, הוחלט שכל שר הוא אוטוריטה. לראש הממשלה אין שום אמירה, ובטח שלא לשרים אחרים ממפלגות אחרות.לפיד לא מעוניין בשביתה, אחרי הכל זה קורה במשמרת שלו, אבל אין מי שישכנע את ליברמן לפעול אחרת. מה עוד שהוא זקוק לו גם לממשלה הבאה, אם וכאשר תקום כזו. לכן חוץ מעקיצות קלילות והבעת אי־שביעות רצון כללית ולא ממוקדת, ידיו קשורות. לדפוק על השולחן? הצחקתם אותו. העיקר כעת זה לשרוד. לא לעצבן את השותפים הפוטנציאליים, בחירות לפני הכל, המורים והתלמידים יכולים לחכות.

גם השרה שאשא ביטון, שבאה בכלל ממפלגה שלישית, ומגובה בראשיה בני גנץ ובעיקר גדעון סער, שבמקום להרגיע את הרוחות רק מלבה את האש, מעדיפה כעת את מערכת הבחירות מאשר את ילדי ישראל. ההתכתשות עם האוצר וליברמן משרתת אותה, כפי ששירתה אותה פתיחת שנת הלימודים הקודמת שעמדה בסימן שערוריית ההתנגדות לחיסונים בבתי הספר.

משבר החינוך, כמו משבר הסכם הגרעין האיראני והמשבר הכלכלי, מציגים לעין כל, שוב, את העדפת הפוליטיקאים שיקולים פוליטיים קצרי טווח, כשרוממות טובת המדינה בגרונם, אך בקלפי שמים את כל מחשבתם.

לראש הממשלה אין שום אמירה, ובטח שלא לשרים אחרים ממפלגות אחרות. לפיד לא מעוניין בשביתה, אחרי הכל זה קורה במשמרת שלו, אבל אין מי שישכנע את ליברמן לפעול אחרת