אם המל"ל אמון על השוויון, מי על הביטחון הלאומי?

בימים האחרונים, כך מדווחת העיתונאית טל שניידר, הסתיימה עבודת מחקר בת שנתיים שנערכה במטה לביטחון לאומי בנוגע לשוויון בין המינים. בין השאר, ממליצה הוועדה לעגן בחוק מכסת מינימום שתבטיח כי לפחות שליש מפורום המל"ל יהיה משוריין לנשים.

אני כמובן תומך נלהב בערך השוויון, אך למקרא ההמלצה הזו עלתה בי תהייה. משהו לא הסתדר לי, ופניתי לברר מהי בדיוק הגדרת תפקידו של המטה לביטחון לאומי.

ממחקרי התברר שהמל"ל הוא כלי מקצועי־ביטחוני שנתון בידי הממשלה, ומטרתו לתכלל אירועים ביטחוניים ולהוביל תהליכי קבלת החלטות מושכלים בענייני ביטחון. על פי אלה, הייתי מצפה שביטחון המדינה יהיה נר לרגליהם של חברי המטה וכל פועלם יהיה לשרת את צורכי ההגנה וההתקפה של המדינה. מה שלא הבנתי זה איך מכסת מינימום לייצוג נשים תשרת מטרה זו, ואני חייב להתוודות שעד סיום כתיבת הטור עדיין לא מצאתי תשובה. אדרבה, לפי ההיגיון שלי, ההחלטה הנ"ל דווקא פוגעת בביטחון האישי של כולנו.

נאמר שמחר ייערך סבב מינויים למל"ל ובמסגרתו ייבחר חבר חדש, ונניח שעל המושב הזה מתחרים שניים - גבר ואישה. אם אכן תתקבל החקיקה שמומלצת על ידי מומחי המל"ל, אזי גם אם הגבר יימצא מתאים יותר למשרה מאשר האישה, עדיין היא זו שתתמנה ולא הגבר. זו משמעות ההחלטה: אדם מקצועי פחות ימונה לחבר המל"ל על פני אדם מוכשר ממנו.

החלטה כזו היא החלטה ערכית שבהכרח מעדיפה את השוויון בין המינים על פני ביטחון המדינה. אי אפשר לפרש אחרת את ההחלטה למנות אישה על פני גבר, מאחר שהחוק המוצע מניח ליכולותיו המקצועיות של המועמד ומעדיף על פניהן את מינו בלבד.

וכאן אני ממשיך ותמה, מי האציל על חברי המל"ל את הסמכות להחליט החלטה כזו? בטח לא אני. בוודאי לא משלמי המסים, שמשלמים להם משכורות ונותנים בהם אמון שישרתו את ביטחונם האישי. החלטה ערכית כזו, המעדיפה ערך על פני ערך, יכולה להיקבע רק על ידי כלל הציבור. אין זה תפקידו של המטה לביטחון לאומי לדאוג לשלמותו המוסרית של עם ישראל, בטח ובטח שלא על חשבון שלמותו הפיזית.

באופן כללי, נפשי השמרנית מעט עייפה מפקידי ממשל שקמים בבוקר ונוסף על עבודתם הרגילה גומלת בליבם ההחלטה לתקן את העולם.

הניסיון המר מלמד שעם כל הכוונות הטובות, השילוב בין שני אלו עולה יפה לעיתים נדירות בלבד, וברוב המקרים נדפקים כולם - העבודה שבעבורה מקבל הפקיד את משכורתו, העולם שמסרב באורח פלא להיות מתוקן, ובעיקר האזרח המודאג, ששואל את עצמו על מה מכלים את זמנם האנשים שאחראים להשאיר 50 גוונים של דם ורצח בצידה השני של גדר הגבול.

מי ייתן ועוד בחיי אזכה לשמוע רמטכ"ל שלא מדבר על דבר חוץ מאיך לנצח מלחמות, מפכ"ל שלא אכפת לו מכלום רק שיהיה כאן שקט, וחברי מטות שיקומו בבוקר לעשות את עבודתם ולא יבזבזו את זמנם על מיזמים שאין לי בהם עניין.