גנץ וסער: צעד טקטי או שינוי מבני?

החיבור בין תקווה חדשה לכחול לבן אינו טריוויאלי כפי שנדמה. מנתוני "סקר הבחירות הישראלי" של 2021, שבוצע בביה"ס למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, נמצא כי 41% ממצביעי גנץ מזדהים כשמאל מתון, לעומת 6% בלבד ממצביעי סער.

מנגד, 58% ממצביעי סער הזדהו כימין מתון, לעומת 24% בלבד ממצביעי גנץ. כלומר, מצביעי תקווה חדשה משמעותית ימניים יותר מתומכי כחול לבן. גם עמדות המפלגות שונות, עם מתינות מדינית מצד גנץ לעומת ניציות לאומנית מצד סער.

למעשה, אידיאולוגית, מצביעי כחול לבן דומים דווקא למצביעי יש עתיד. אז מה בכל זאת גרם לשניים להתאחד?

ייתכן שהסיבה היא החשש של סער לא לעבור את אחוז החסימה. ואולם, שיקול זה אינו, כשלעצמו, מסביר מדוע חבר לגנץ המזוהה עם המרכז־שמאל. שאלה זו דורשת בחינה של מפת קווי השסע האידיאולוגיים בישראל.

מאז 1967 קו השבר המרכזי בין ימין לשמאל נסב סביב שאלת הסכסוך עם הפלשתינים והמתחים בין יהודים לערבים. גם כיום, אם נרצה לדעת למי אדם מסוים יצביע, השאלה המנבאת הטובה ביותר היא עמדותיו בנושא זה. החיבור בין סער לגנץ חוצה את הקווים הללו.

לכן שאלת המפתח היא מה מאחד בין סער לגנץ, ואם מדובר במשבר זמני או בעיצוב מחודש של המפה האידיאולוגית. מצד אחד, ייתכן שהתשובה טמונה בעוינות האישית של שניהם כלפי נתניהו. לפי פרשנות זו, סער מבטיח כי קולות תומכיו לא יאבדו ויעניקו לנתניהו 61 מנדטים, בעוד גנץ מנסה למשוך קולות מן הימין הליברלי כנגד נתניהו.

מנגד, ייתכן שהסיבה היא יותר ממהלך טקטי־פרסונלי. הברית החדשה יכולה לרמוז על עלייתו של ציר פוליטי חדש, המנגיד בין מפלגות ליברליות־ממלכתיות המקדשות את שלטון החוק לבין מפלגות המבקשות לעצב מחדש את השיטה הפוליטית־מוסדית בישראל.

לא בכדי נתניהו, המצוי במלחמת הישרדות משפטית אישית, כרת ברית עם מפלגות חרדיות וחרד"ליות המבקשות להחליש את הרשות השופטת, לחזק את עוצמת הממשלה ולבסס את יהדותה של המדינה על פני אופייה הדמוקרטי והשוויוני. עלייתו של ציר זה יכולה לסמן תהליך ארוך טווח של "הסתדרות מחודשת" (re-alignment) של מפת המפלגות ובוחריהן.

לפיכך, האיחוד מעלה שאלה דרמטית לגבי עתיד הפוליטיקה הישראלית. אם הגורם הפרסונלי הוא המניע, הצידוק לקיומו ייעלם כשנתניהו יירד מבמת הפוליטיקה הישראלית. במצב כזה המפלגות תשובנה למקומן האידיאולוגי הטבעי ותמשכנה להתקוטט על הסכסוך עם הפלשתינים ויחסי יהודים־ערבים. עם זאת, אם מדובר בציר שיתייצב גם מעבר למשבר הנוכחי, ייתכן שיסמן קווי עימות אידיאולוגיים חדשים המציבים את הגוש החילוני־ליברלי, שמאחד יונים וניצים המעוניינים לשמור על המערכת הדמוקרטית־מוסדית הקיימת, מול המבקשים לשנותה מהיסוד. השנים הקרובות תהיינה קריטיות להבנת סוגיה דרמטית זו.