"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
פירות הקואליציה לא הגיעו לרחוב הערבי
אולי החברה הערבית צריכה להפסיק להישען רק על נציגיה מהמגזר? • אולי אנחנו צריכים לחפש שותפים נוספים למאבק, במצב הפוליטי המשתנה ובעידן שבו נמחקות האידיאולוגיות
הפגנה בנצרת נגד אלימות במשפחה

פירות הקואליציה לא הגיעו לרחוב הערבי

אולי החברה הערבית צריכה להפסיק להישען רק על נציגיה מהמגזר? • אולי אנחנו צריכים לחפש שותפים נוספים למאבק, במצב הפוליטי המשתנה ובעידן שבו נמחקות האידיאולוגיות

חולוד אבו חרפה
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

הפוליטיקאים מפזרים את הכנסת ואנחנו, האזרחים, חיים את חיינו ומתמודדים עם היום־יום בישראל.

לפעמים נדמה שיש שתי חברות בתוך החברה הישראלית: מי שמתלוננים על יוקר המחיה, ומי שמחכים שהמדינה תיזכר שגם הם אזרחים משלמי מסים.

הפוליטיקאים הערבים, שחפצו להצדיק הישגים מתוך ישיבתם בממשלה גם לקראת הבחירות הבאות, ופעלו להגדיל את התקציבים לחיזוק המערכות הציבוריות, לא הצליחו להתחבר לשטח ולמציאות. בפועל, פחות מ־40 אחוזים ממקרי הרצח של נשים בחברה הערבית מפוענחים, כי נשים ערביות לא נחשבות ציבור שיש להתחשב בו. הגברת הביטחון האישי של נשים בחברה הערבית לא היתה חלק מהדרישות הקואליציוניות של הפוליטיקאים הערבים. המשטרה לא הציבה את הטיפול באלימות כלפי נשים בראש מעייניה, והרצח של ג'והרה חניפ'ס בתחילת החודש - שנאבקה בעצמה נגד האלימות בחברה הערבית - מלמד שאף אחת לא בטוחה.

בצד הכלכלי, נראה שכולם רצו להתהדר בהישגים ובחקיקה שתגדיל את שכר המינימום לשעה, אבל שיעור האבטלה של נשים בחברה הערבית נותר כשהיה.

למעשה, בעוד שיעור האבטלה בישראל רשם הישג כאשר ירד באופן דרמטי, יש רק מקום אחד שבו לא השתנה. לפי הלמ"ס, נשים ערביות עדיין לא מועסקות או לא מצליחות להתקבל למשרה מלאה או להתקדם מעבר לשכר מינימום. הנתונים מראים שטרם הקורונה היתה עלייה בתעסוקת הנשים במגזר הערבי, בעוד בשנה האחרונה היא נתקעה במקום.

אם נשים צריכות, בדרך כלל, לעבוד פי שניים מגבר כדי להצליח - אישה ערבייה צריכה לעבוד פי ארבעה. אנחנו מתמודדות עם המשפחה, עם העובדים, עם המסים והביורוקרטיה כמו כולם, אבל גם עם יריבים שלא רואים את הצלחתנו בעין יפה. בשנה שעברה חשנו כי יש קואליציה מגוונת ורחבה כדי לאפשר את התשתית הזו עבורנו.

איך יכול להיות ששנה שלמה של קואליציה כזו תמה - ואנחנו עדיין נמצאות מאחור בתוכניות העבודה ובתקציב השנתי? הפוליטיקאים מהחברה הערבית צריכים לייצג אותנו נאמנה ולדרוש הישגים בתחומי ביטחון אישי ותעסוקה, חיים ורווחה.

כשהבחירות בפתח, נשאלת השאלה: אולי החברה הערבית צריכה להפסיק להישען רק על נציגיה מהמגזר? אולי אנחנו צריכים לחפש שותפים נוספים למאבק, במצב הפוליטי המשתנה ובעידן שבו נמחקות האידיאולוגיות? כדי שנקצור את פירות ההישגים הכלכליים וכדי שיותר נשים ערביות ייצאו לעבוד וישתכרו שכר שווה או גבוה, אנחנו צריכות להרגיש בטוחות. בזה צריכים לעבוד כל נבחרי הציבור שלנו.

הכותבת היא דוקטור למינהל עסקים, אשת עסקים ומנכ"לית ספק האינטרנט 066

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...