השיטה הפריטטית לא פורחת

ישראל מצויה במשבר חוקתי־שלטוני עמוק, ושיטת המשטר והבחירות הקיימת לא מניבה את התוצאה הבסיסית: הקמת ממשלה יציבה שעובדת עבור הציבור כמה שנים באמון הכנסת. המציאות הכאוטית הזו - חמש מערכות בחירות בתוך כשלוש שנים - מחייבת תיקון של שיטת הממשל.

הצעות לשינויים בשיטת המשטר מהדהדות בשיח הציבורי כבר עשורים. מבן־גוריון שהקים את רפ"י וביקש ב־1965 לשנות את שיטת הבחירות לכנסת, ועד נתניהו שפתח את קמפיין הליכוד ב־2015 בסיסמה "משנים את השיטה", תוך הבטחה דרמטית לשינוי יסודי.

בחינה מקיפה של שינוי שיטת הממשל נעשתה בשנת 2007 על ידי "ועדת מגידור", שפעלה תחת המרכז להעצמת האזרח. אך הבעיה חוזרת על עצמה. מרבית ההצעות לשינוי השיטה עוברות בחיזוק המפלגות הגדולות והגברת היציבות, לכן ברוב המקרים הן נתקלו בהתנגדות של מפלגות קטנות וסקטוריאליות שחששו לכוחן.

הנה ארבע הצעות לשינוי:

1. ראש המפלגה הגדולה ביותר, בתנאי שהשיג 40 מנדטים, יהיה ראש הממשלה אוטומטית, אלא אם 61 חברי כנסת תומכים בח״כ אחר. כל מפלגה שתבקש להצטרף לממשלה ולקבל תפקידי שר, תצטרך לנהל מו"מ עם מפלגה שתשלוט באופן ודאי. במציאות שכזו, כוח המיקוח והסחיטה של המפלגות הקטנות יקטן מאוד.

לסיעת השלטון יהיה כמובן אינטרס לצרף כמה שיותר מפלגות, ולהגיע לתמיכה של 61 חברי כנסת ומעלה, על מנת שהממשלה תוכל לקדם מהלכי חקיקה בכנסת, אך בפועל יכולה להיות ממשלת מיעוט ולא להתפרק כמו הממשלה הנוכחית על פי רצונו של כל ח״כ לסחוט תקציב.

במקרה שאף מפלגה לא תקבל 40 מנדטים, אז ראש המפלגה הגדולה ביותר יקבל ראשון את ההזדמנות להרכיב ממשלה, והוא יזדקק להצבעת אמון בכנסת.

2. פריימריז ביום הבחירות, זו הצעה שעובדת בכמה מקומות בעולם ומחזקת את המחויבות של הנבחרים לבוחרים. משמעותה היא שמצביעי המפלגה ביום הבחירות יסמנו על הפתק את מועמדי המפלגה, כך יתאפשר לכלל תומכי המפלגה בפועל, ורק להם, להשתתף בקביעת נציגיה בכנסת, ולא לקבוצות כוח ואינטרס.

3. כפי שקשה להרכיב ממשלות בישראל, כך קל לפרק אותן. על מנת לשפר את שיטת הממשל, יש לפעול לביטול מנגנוני הפיזור האוטומטיים של הכנסת - כגון ניתוק הקשר בין המשך כהונתה של הכנסת לאישור הצעת תקציב המדינה, ולהפסיק את השימוש בתקציב לצרכים פוליטיים. כמו כן, לבטל את מנגנון הפיזור האוטומטי בכישלון הרכבת ממשלה, ששלח את ישראל לשלושה סבבים.

4. את ההמצאה הנוראה של מנגנון "ממשלת החילופים" ("הפריטטיות") - יש לגנוז ולזרוק. זה מודל שלא קיים בשום מקום בעולם ונולד כדיל פוליטי. אסור לתת לו להישאר איתנו.

אלברט איינשטיין הסביר כי אי־שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. נוכח המשבר השלטוני המתמשך, המשך פעולה במסגרת השיטה הקיימת היא בגדר אי־שפיות של המערכת הפוליטית.

מתן גוטמן הוא ד"ר למשפטים, מומחה למשפט חוקתי באונ' רייכמן, ועמית מחקר בכיר לשינוי שיטת הממשל במרכז להעצמת האזרח. אלי מרזל הוא מנכ"ל המכללה האקדמית תל אביב־יפו, לשעבר מנכ"ל משרד מבקר המדינה וחבר הוועד המנהל של המרכז להעצמת האזרח