כשהאירופאים מרעילים את הפלשתינים

"האנטישמיות לא נעלמה", הצהירה אורסולה פון־דר־ליין, נשיאת הנציבות האירופית בביקורה בארץ בשבוע שעבר. "היא עדיין מרעילה את החברות שלנו... זהו איום חדש וזהו אותו רוע ישן. כל דור חדש חייב לשאת באחריות כדי שהעבר לא יחזור שנית".

היא כל כך צודקת. נדמה שהיא מכירה את האנטישמיות הזאת באופן אישי. ככל שחולפות השנים, כך מקבל "הרוע הישן" מעטה מתוחכם, בעיקר כשהפועלים במצוותו הם ממשלות ונציבויות, ולא פרטים חמומי מוח וגלוחי ראש. לצערם, כבר פחות מקובל להעלות יהודים על משאיות, זה לא נראה טוב. מה יעשו? "הבה נתחכמה לו", הם אומרים, "נפגע בהם, ועל הדרך נקבל נקודות בתחום ההומניטרי". יש סיכוי גדול שהמשפט הזה כתוב באיזה פרוטוקול סודי של הנציבות בדיון בדבר מטרותיה.

הרעל, שאותו מגנה הנציבה הנכבדת, הוא חלק מהתפריט היומי שלה ושל 26 מתוך 27 נציגי מדינות אירופה החברות בפרלמנט. איך אני יודעת? כי מייד לאחר הצהרתה מחממת הלב של פון־דר־ליין היא נסעה לרמאללה, ושםנפגשה עם ראש ממשלת הרשות הפלשתינית, מוחמד אשתייה. הוא הוכה בתדהמה כשזו הבטיחה לו שהנציבות בראשותה תעניק חבילת סיוע לפלשתינים בסך 225 מיליון יורו, פלוס 92 מיליון לתמיכה באונר"א, פלוס 25 מיליון למימון הומניטרי.

למה אשתייה כל כך הופתע? כי חבילת הסיוע הזו הוקפאה באפריל אשתקד, לאחר ש"התגלו" בבתי הספר של הרש"פ שני ספרי לימוד אנטישמיים ומסיתים, שבהם הוראות לרצח ישראלים. מכיוון שספרי הלימוד האלה הם עדיין חלק מרשימת הציוד להורים בתחילת השנה, לא ציפה ראש הממשלה הפלשתיני שהתניה זו תבוטל, וחשב שאין זה אלא ביקור נימוסים הנובע מנפילת סוכר של הנציבה, שהיתה חייבת בקלאווה.

אבל הנציבה לא נגעה בבקלאווה, בכל זאת בגילה צריך לשמור, ורק השיקה כוסות קפה עם אשתייה. לה ולו יש אינטרס משותף ותחומי עניין משיקים. אנטישמיות, למשל. אבל בעוד הפלשתינים מתחנכים על הגישה הדוגרית המזרח־תיכונית, האירופאים, כאמור, נוקטים דרך פתלתלה ומתוחכמת יותר, אך לא פחות יעילה. בתחומים מסוימים זאת יבשת יעילה מאוד.

שאף אחד לא יעבוד עליכם: הסיוע האירופי העצום ניתן לפלשתינים לא למרות העובדה שטרם הסירו את ספרי הלימוד המסיתים מהקוריקולום של מיליון ילדי הרשות, אלא מכיוון שלא הסירו אותם ולא יסירו לעולם. התאווה הפלשתינית לרצוח יהודים מהדהדת את התאווה האירופית בדיוק מצמית. הקשר ביניהם דומה במקצת להסכם זבולון ויששכר, כשבעל המאה מממן את זה הפועל, כך ששניהם מרוויחים והעבודה מתבצעת.

רק שבהסכם ההוא מדובר באח עשיר שמממן את לימוד התורה של אחיו העני, ומקווה בכך לקבל נקודות בשמיים, ואילו כאן, להבדיל, הנקודות נספרות בקברי יהודים. צדקה הנציבה כשאמרה שהאנטישמיות לא נעלמה, ועדיין מרעילה את החברות שלנו. אין ספק שהיא והחברה ששלחה אותה זקוקות לסדנת ניקוי רעלים אינטנסיבית. אבל אל תשלו את עצמכם. היא לא תקרה בקרוב.