חגיגת הסיום של אבו מאזן

ארבעה ראשי ממשלה ושבעה שרי ביטחון שרד אבו מאזן במהלך 17 שנות כהונתו כיו"ר הרשות הפלשתינית, ועוד היד נטויה, בהתחשב במשבר העמוק שבו נתונה המערכת הפוליטית בישראל.

אבל בכך אין כדי ללמד על איתנות מעמדם של אבו מאזן, או של הרשות שבראשה הוא עומד. כבר שנים הוא "שליט נוכח־‏נפקד", שתחום שלטונו האמיתי לא משתרע הרחק מעבר למוקטעה (מקום מושבו) ברמאללה.

אבו מאזן השכיל להפוך את חולשתו ואת היעדר הרלוונטיות שלו לנעשה בשטח, למקור של עוצמה. הרי לרחוב הפלשתיני אין זה מעלה ואין זה מוריד אם הוא מוסיף לשבת על כס יו"ר הרשות, ולכן מגלים הפלשתינים חוסר אכפתיות ואדישות, ולא יוצאים בהמוניהם נגדו. ואילו אל מול אלו המסוגלים להפילו, שבראשם אנשי חמאס, ניצבת ישראל, המעניקה גיבוי מלא לאבו מאזן בראותה בו "הרע במיעוטו", ואפילו שותף רצוי למאמץ לשמור על הסטטוס קוו ביהודה ושומרון.

אחרי כל זה, אבו מאזן עומד בראש רשות המגלגלת מיליארדי דולרים, שחלקם אובדים בדרך בכיסיהם של בכירים ומקורבים לצלחת.

במנגנוני הרשות מועסקים עשרות אלפים שהם ומשפחותיהם תלויים למחייתם בהישרדותה. גם ישראל יודעת כי רגיעה כלכלית מיתרגמת באופן מיידי גם לרגיעה ביטחונית, ומכאן האינטרס שלה לא רק בשרידותה של הרשות, אלא גם בשגשוגה.

אלא שלצד חמאס ועוד יריבים מבית ומחוץ, מצוי אבו מאזן גם במרוץ עם גילו המתקדם. האיש בן 86, ואיננו בקו הבריאות. הוא נמנע לאורך שנים מלמנות לו יורש, כדי שזה לא יאפיל עליו ובסופו של דבר ידיח אותו מתפקידו, וכך הצליח לשמור על שקט בצמרת הפלשתינית. אבל השנים עושות את שלהן.

מצבו הבריאותי של אבו מאזן נתן את האות לפתיחת מרוץ הירושה. בינתיים מוביל בו חוסיין א־שייח', שמונה לאחרונה לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף. לצידו מוזכר גם ראש המודיעין הכללי הפלשתיני, מאג'ד פרג', וכן מחמוד אלעאלול, סגן יו״ר פת״ח, ולצד שני אלו ראוי להזכיר את מיודענו מעזה, מוחמד דחלאן, וכן את מרואן ברגותי, המצוי כבר שנים בכלא הישראלי.

ובינתיים, הרשות מטפלת בקידום ההשכלה הגבוהה בשטחים שבשליטתה. בשעה שבישראל מניפים תלמידים ערבים את דגלי אש"ף וקוראים "בדם ואש נפדה את פלשתין", באוניברסיטאות ביהודה ושומרון מטפלים מנגנוני הביטחון בכל תלמיד שמעז להרים את קולו נגד המנהיג. באוניברסיטת א־נג'אח בשכם הם אף ירו בתלמידים תומכי חמאס שהפגינו נגד הרשות.

התלמידים, כיאה לבני הדור הצעיר, הולכים שבי אחרי סיסמאות חמאס, וזה זוכה לרוב בבחירות ברבות מהאגודות המקצועיות ואגודות הסטודנטים. אבל בשביל זה בדיוק יש את מנגנוני הביטחון של הרשות. אלו אף מראים את כוחם מול מוחים על יוקר המחיה הגואה, המגיע גם לשטחים, בבחינת מחאות "אביב ערבי לעניים" שפרצו לאחרונה בכמה ערים ביהודה ושומרון.

מצבם של הפלשתינים תחת אבו מאזן בכי רע, אבל החשש בקרב הציבור הפלשתיני הוא שאחריו יהיה גרוע הרבה יותר. על התקדמות בדרך השלום ממילא אין מדובר, וגם לא על הדרך לבנייה מדינה מודרנית ומתוקנת. אבל החשש הוא שהמאבקים הפנימיים בין המתחרים על ירושת אבו מאזן עלולים להוביל לאובדן שליטה ולאנרכיה.

זה תרחיש שצריך להדאיג גם את ישראל. אבל האמת צריכה להיאמר - אבו מאזן וחבריו אינם חלק מהפתרון, וודאי שלא הפתרון ארוך הטווח למציאות המורכבת השוררת ביהודה ושומרון, אלא הם חלק מהבעיה. המפתח אינו מצוי ברמאללה - לא בידי אבו מאזן, ולא בידי מי שיירש אותו.

המפתח מצוי בירושלים, בידי ישראל. אלא שלמרבה הצער, נמנעת זו האחרונה מלחשוב מחוץ לקופסה ולחפש אחר פתרון קבע לאתגר זה, אלא מעדיפה את המשך הדשדוש במקום ואת השמירה על הקיים.