המינוי המיותר של שרון אפק

גדעון סער החליט למנות עוד משנה ליועמ"שית. משנה־על, משנה המשנים. על פניו, נושא משמים. בפועל, זה מינוי לשבע שנים, שעלול לחרוץ גורלות בסוגיות ציבוריות חשובות בחיינו.

האלוף (מיל') שרון אפקהוא משפטן מחונן ואדם נעים הליכות, יהיה מהדומיננטיים ביותר במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. לכן, כדי לא לקנות חתול בשק, כדאי לפתוח את השק ולעיין בחתול.

שמו של אפק הוזכר בבורסת השמות כמועמד לשופט עליון או ליועמ"ש. שני אלה לא הבשילו, ולא בכדי. כשהיה הפרקליט הצבאי הראשי, אמר עליו נפתלי בנט (אז ח"כ): "הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפרקליט הצבאי מאשר מיחיא סינוואר". ואולם, נראה שאת תהילתו המשפטית גזר אפק מתפקידו הקודם.

בשנת 2007 מונה אפק לתפקיד יועמ"ש איו"ש. באקטיביזם ייעוצי, אפק הפך את התפקיד הזה לתפקיד הצבאי החשוב ביותר מבחינת ההתיישבות היהודית, מעין סגן ראש ממשלה של יו"ש. על התפקיד הזה כדאי להתעכב. בסוף שנתו הראשונה בתפקיד, התפאר אפק כי הוא פעל ליישום לקחי דו"ח המאחזים של טליה ששון. אותה טליה ששון שרגע אחרי פרישתה מהפרקליטות השתלבה בראש הקרן החדשה לישראל, וזכתה לעדנה דווקא לאחר לכתה, כשבפועל - אפק היה אחד מאלה שיישמו את הדו"ח המוטה והחונק שלה.

אפק עשה שימוש ב"צו שימוש מפריע", הליך משפטי דרקוני שממרר את חייהם של חקלאים ביו"ש, ובלי להלאות במשפטית - הוא הוביל מדיניות קשוחה מאוד בשימוש בצווים ובפרשנויות שחסמו יוזמות התיישבותיות. אפק היה רע להתיישבות ביו"ש.

אלה מהלכים שנובעים משילוב של השקפת עולם אישית ואקטיביזם ייעוצי. אפק ידוע כאדם בולט, שמוביל מהלכים בהתאם להשקפותיו. שילוב של זה עם שיבוץ שלו בתפקיד מפתח בממשלת ישראל, תפקיד מסמר של שבע שנים, הוא מתכון רע מאוד.

כדאי גם לשאול שאלה נוספת: מדוע צריך עוד תקן משנה ליועמ"שית עבור התפקיד הזה? מי שממלא את התפקיד כיום הוא רז נזרי, במקביל לתפקידו כמשנה חוקתי. כיום יש תקן לשבעה משנים ליועמ"שית. ממשלת ישראל מבקשת להוסיף תקן שמיני. מדוע בעצם צריך את "משנה המשנים"?

הרשו לי ללעוס לכם את כל זה: ממשלת ישראל מוסיפה תקן משנה ליועמ"ש, שהולך להיות בעצם מספר שתיים ליועמ"שית. מעצמת יועמ"שים. וכך, במקום לפצל את תפקיד היועמ"ש, כפי שהבטיח סער לא פעם ולא פעמיים, הוא עומד להכפיל אותו.

המפתחות אצל שר המשפטים, ואלה מפתחות כבדים מאוד. המינויים של סער לעליון לא נשאו בשורה גדולה למחנה הלאומי או למחנה הלא־אקטיביסטי. מינויו של אפק שקול למינוי דינה זילבר נוספת, או שי ניצן, אם תרצו. כולם מקצועיים ורציניים, וכולם דומיננטיים ולא בוחלים לבטא את השקפת העולם האישית שלהם בעולם המקצועי. זה בידיים של סער, לטוב או לרע. אנחנו, הציבור, נפקח עין.