"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הנוער צמא לקריאה, השיטה חוסמת

כל שיטת הלימוד של הספרות, כמו גם התוכניות עצמן לעידוד קריאה, מושתתות על רעיונות של מבוגרים מתחומי הפדגוגיה • צריך לאמץ את הרעיונות של המתבגרים עצמם, או הקרובים לעולמם

,עודכן
0השמעה
שיעור בבית ספר (למצולמים אין קשר לכתוב), צילום: אורן בן חקון

טענות רבות מתפרסמות בעניין מגמת הירידה במספר הניגשים לבגרות בספרות, וביטולה. חלקן מדברות על ירידה בהתעניינות התלמידים, לצד קושי של המורים להתמודד עם חוסר העניין; על הביקוש הרב בשוק העבודה לבוגרי מקצועות ריאליים, ועל שינוי בסדרי העדיפויות התרבותיים בחברה הישראלית.

חלק מכותבי המאמרים בנושא מציינים את המאמץ של אנשי המקצוע לקיים תוכניות לעידוד קריאה, אך מי שבדרך כלל משתתף בתוכניות הללו הם "המעוּדדים" ממילא. האנימטורית והבלוגרית ג'יידן פרסמה סרטון משעשע על חוויית קריאת הספרים בגיל ההתבגרות, שמייצג את מה שכולנו יודעים: הקריאה בביה"ס נעשית בגישה הכרוכה בהנחלת סבך מושגים שבמוקד עניינם נמצא "הטקסט". שאלות כמו: "מיהו הגיבור?", "האם דמותו שטוחה או עגולה?" או "האם יש הטרמה?" מקהות את החוויה, מערפלות את היצירתיות ומוציאות את העוקץ מהסיפור. לכן, לא מפליא שהספרות אינה נתפסת רלוונטית, כאקט מהנה או חווייתי.

לפני כמה חודשים נכחתי באסיפת ההורים של בני, הלומד בביה"ס האזורי בכיתה י"ב. לשאלתי מדוע נבחר דווקא הספר "אנטיגונה" (שוב) השנה, המורה ענתה לי "כי זה ספר שאני מאוד אוהבת ומזדהה איתו". "איפה פספסת את הנקודה?", שאלתי, והיא נותרה פעורת פה על החוצפה שלי להטיל ספק בבחירתה.

כל שיטת הלימוד של הספרות, כמו גם התוכניות עצמן לעידוד קריאה, מושתתות על רעיונות של מבוגרים מתחומי הפדגוגיה או התרבות, ולא על רעיונות של המתבגרים עצמם, או הקרובים לעולמם.

ההבדל המשמעותי בין ספר לבין משחק דיגיטלי, למשל, הוא היכולת לקחת חלק פעיל בבניית העלילה במשחק ובהתקדמות שלה, ואפילו ברוב המקרים להיות אחד הגיבורים בה. זאת בניגוד לקריאת ספר, שבה הקורא הוא צופה דומם בעלילה שאין לו שליטה עליה. אם אנחנו מבינים את זה, ואת העובדה שלבני נוער יש דעה שונה ומרתקת לא פחות מאיתנו - הגיע הזמן שננסה להתקדם הלאה.

אני קוראת לאנשי משרדי החינוך והתרבות (הפעם גם במדיה): העבירו את שרביט ההובלה לבני הנוער (לא לאלה שקוראים ממילא)! בואו נייצר ביחד האקתון ראשון מסוגו בישראל, שישלב כוחות, מוחות ומשאבים של בני נוער, לצד מוחות מתחומי ההיי־טק ועיצוב המוצר/תוכן/תורת המשחקים, בתהליך הדורש רעיונות יצירתיים פורצי דרך לעידוד קריאה בקרב בני נוער. בואו נגלגל את הכדור לפתחם, ונייצר עבורם פלטפורמה שתאפשר את הפיכת הקריאה לחוויה היברידית שמתכתבת עם חדשנות ועתידנות, והכי חשוב - שואלת את "הלקוח" מה הוא רוצה ומה הוא צריך.

הכותבת היא מנכ"לית התאחדות בעלי הוצאות הספרים בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר