או"ם שמום: צריך להפסיק לפחד מהביקורת

האו"ם פרסם דו"ח המסכם את אירועי מאי אשתקד. לקוראים שנולדו זה עתה, אסכם את הנתונים: יהודים מבקשים להיכנס לבתיהם בשכונת שמעון הצדיק; מצעד דגלים; רקטות מעזה על ירושלים שמתפשטות לגוש דן; התפרעויות ערבים בערים המעורבות; מקרי לינץ' שחלקם מסתיימים ברצח; פרעות ביהודי לוד, רמלה, יפו ועכו וביזת הרכוש; התפרעויות בגליל; ניסיונות רצח של נוסעים בכבישי הנגב; בה בעת: ירי מאסיבי של 4,000 רקטות מעזה על אוכלוסייה אזרחית.

איש, כנראה, לא הגיש תקציר של האירועים לכותבי הדו"ח, כי הם השמיטו בטעות את כל האמור לעיל והתרכזו בתגובה הישראלית למתקפות אלו, שלדעתם היתה חסרת הבחנה בין פלשתינים שוחרי שלום לקיצונים לוחמניים.

הדו"ח מסמן שני גורמים משמעותיים לאלימות הערבים (שלא היתה): האחד: "הכיבוש הישראלי בגדה המערבית מזין טינה מוגברת בקרב העם הפלשתיני ומתדלק מעגל אינסופי של אלימות". השני: חורג מגבולות יו"ש ומסביר כי הפרעות (שלא היו, כאמור) לא נבעו מתאוותם של ערביי ישראל לרצוח יהודים, כפי שעשו ב־1921, ב־1929, ב־1939 והמספר הנוסף - 1947 - עוד לפני קום המדינה, אלא בגלל "כישלונה של ישראל בעמידה באמנה הבינלאומית לביטול אפליה גזעית". הם לא חבורת פורעים מוסתים שבאו לעשות פוגרום בנשים ובילדים, הם לוחמים למען שוויון.

הגדילו כותבי הדו"ח לעשות והתייחסו בו ל"שטח הפלשתיני הכבוש, כולל מזרח ירושלים וישראל". יש כאן זרע של אמת, כי גם הערבים עצמם לא מבדילים בין צדדיו השונים של הקו הירוק. הדו"ח חותם בעוד משהו שיש בו מן האמת: "סיום הכיבוש לא יהיה מספיק, ויש לנקוט צעדים נוספים כדי להבטיח שכל האנשים בפלשתין ובישראל יוכלו ליהנות מכל זכויות האדם, שוויון מלא ללא שום אפליה". נניח שאם מישהו רוכש בית, כמו היהודים בשמעון הצדיק, שתהיה להם זכות לממש את הנכס, ללא אפליה. או שאם יהודי גר בשכונת רמת אשכול בלוד, שלא יחשוש לחייו מידי שכניו הגזענים. לזה התכוונתם?

לכאורה, זהו עוד דו"ח מוטה. אין כאן הפתעות. ואנחנו יכולים להתעלם ממנו, לקטלג אותו במדור הקונטרסים האנטישמיים המוכרים לנו עד כאב, ולהמשיך הלאה. הבעיה היא שיש לו השפעה. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נתונים לגחמות גזעניות, המסתמכות על "ממצאי" הדו"ח הזה, לסנקציות ולחרמות. גרוע מכך: דו"ח זה מתדלק תנועות אנטישמיות ברחבי העולם ומזין אותן בתאוות נקם לאירועים מומצאים, ולכן מתיר את דמנו בעולם.

האם, לפי דו"ח זה, היינו צריכים לנהוג אחרת במבצע שומר החומות? נראה שכן. אם למרות ההיסוס והריסון המוגזם בהפעלת כוח, למרות הפקרת היהודים בערים המעורבות, בגליל ובנגב, עדיין נכתב דו"ח חד־צדדי באופן בוטה - אין סיבה להתאמץ בפעם הבאה. ניצחון שיכריע את האויב, שיאותת לו שעדיף שלא ינסה לרצוח יהודים, שאין לו מנוף מולנו כי העולם ממילא נגדנו, יביא לאותה תוצאה בינלאומית, עם פחות נפגעים לכוחותינו.