הפקרת נוער בסיכון היא בעיה מערכתית

אלוהים מרחם על ילדי הגן, כתב יהודה עמיחי. כולי תקווה שהרחמים ממשיכים גם למי שנמצאים במוסדות הרווחה בישראל, כי ההגנה והסיוע שאנו נותנים להם רחוקים מלהיות מספקים. לאחר התחקירים על מאות מקרי התעללות במעון לבעלי מוגבלויות "בני ציון", נחשפנו בשבועות האחרונים לזוועות המוות של תשושי נפש ב"בית דפנה", בשל הרעלת מזון. כולנו דיברנו על סלמונלה בשוקולד, אבל רק אלוהים מרחם על החוסים.

בעקבות זכייתה של מריומה קליין בפרס ישראל, על מפעלה ב"בית השאנטי", נחשפו שם עדויות על פגיעה בבני הנוער וניסיונות טיוח של הליקויים. אם נדמה לנו שמדובר בסיפורים נקודתיים, אז תחקירים במוסדות רווחה נוספים כמו "רטורנו", "ארזים" ואחרים, מגלים שמדובר בבעיה מערכתית. סיפור בית השאנטי הוא חלק מסיפור חסות הנוער, רשות ממשלתית הנמצאת באחריות משרד הרווחה. חסות הנוער כוללת עשרות הוסטלים ומעונות לנוער בסיכון, המופעלים על ידי שורת עמותות המעסיקות יותר מאלף עובדים, ולאחרונה אף על ידי חברה עם כוונות רווח.

כשבוחנים את תנאי ההעסקה של אנשי הצוות במוסדות השונים, בעיקר עובדות סוציאליות ומדריכים, ניתן להבין על איזה רקע צומחות טענות להפקרה של הנוער בסיכון בחברה הישראלית. בממוצע, המדריכים עובדים פחות משנה. השכר הוא שכר מינימום בקירוב, כשחלק מהעובדים הרוויחו עד לא מכבר שכר מינימום לנוער (!) לשעת לילה. רק בעקבות מאבק, במסגרת "כוח לעובדים", שופר השכר בשתיים מן העמותות. תנאים כאלה לא מצמיחים עובדים מקצועיים, שיכולים לעבוד במשך שנים באופן מיטיבי. הנוער שזקוק יותר מכל למקצועיות וליציבות, מקבל את התשתית הדלה ביותר.

המדריכים מספרים שבמפגש הראשון עם הנערים, מייד שואל הנער: "אתה עומד לעזוב?". באווירה כזו, בלתי אפשרי לייצר אמון ועבודה אפקטיבית. הרעיון היהודי של ערבות הדדית עומד למבחן גדול. משרד הרווחה, האחראי והמפקח על מוסדות חסות הנוער בשם כולנו, נכשל בתפקידו וזקוק לעין בוחנת, אבל גם לגב שיאפשר שינוי.

דווקא התארגנות עובדי חסות הנוער יכולה לחולל שינוי. הם דורשים העלאת שכר ל־37 שקלים לשעה, אבל גם הכשרה וליווי מקצועיים, בניסיון להפוך את המוסדות לאפקטיביים. נדמה שיש רוחות חדשות ממשרד הרווחה ורצון להיכנס בעובי הקורה. המשרד, בהובלת השר מאיר כהן והמנכ"לית סיגל מורן, יכול לחולל שינוי לעשרות אלפי נערים שנמצאים בהזדמנות האחרונה שלהם לבנות חיים בעלי משמעות וחיבור בחברה הישראלית.

ומילה אחרונה מכיוון אחר: בשנים האחרונות אנחנו חשופים לטרור יהודי, שמובילים חלק ממי שמכונים "נוער הגבעות".

בעדות נדירה שנשמעה בתחקיר "עובדה", על ידי מי שהיתה ממנהיגות נוער הגבעות, היא מדברת על הוואקום הנוראי שבו הם גדלו. "אף אחד לא היה שם כדי לעצור את ההידרדרות", מספרת רוני חן. התחתית שאליה הגיעו מוסדות חסות הנוער היא ההדגמה החריפה ביותר לעניין וההוכחה שעל מה שחסכנו ועצמנו עין, אנחנו נשלם בריבית דריבית.