מה קרה ל"ננצח", פשוט לנצח?

המילים האחרונות שנאמרו במליאת הכנסת ביום ירושלים היו "הניצחון על גרמניה הנאצית". ואז היתה אזעקה, וסדרנים חמורי סבר הפנו את נבחרי הציבור למרחב מוגן, כי חמאס יורה טילים על הבירה. אבל המילים נותרו שם, והדהדו בחלל אולם המליאה הריק, זה שמסמל יותר מכל את הריבונות שלנו בארץ, ואת הניצחון על גרמניה הנאצית.

זוכרים את היום ההוא? את יום הניצחון? גם מי שלא היו שם, זוכרים אותו כאילו היו. את רגעי השחרור, ואת הידיעה הברורה שלעולם לא עוד: לעולם לא יישרפו עוד ספרי תורה, לא יירו על יהודים ברחובות, לא יבצעו בנו לינצ'ים רק כי אנחנו יהודים, לא ישרפו לנו את הבתים, לא יחללו בתי קברות, לא יבזו אותנו, לא יבזזו אותנו, לא יבצעו פוגרומים. גרמניה הנאצית, שיום הניצחון עליה צוין כשהסירנות ייללו, הבהירה לנו באופן חד־משמעי: אנחנו צריכים מדינה שבה יהודים יוכלו להגן על עצמם.

ומאז אנחנו נלחמים על זה. כי אנחנו כבר לא בגולה, שבה יהודי מרכין ראש כשמכים אותו. אנחנו בבית שלנו, אנחנו יכולים להגן על עצמנו. אנחנו חייבים להגן על עצמנו. כל מי שלחם ונפל מאז ועד היום, עשה את זה בשביל שנהיה עם חופשי בארצנו. ומי שכובל את ידינו מלהשיב אש, מלהילחם על החיים שלנו, פועל נגד הציונות ונגד הזיכרון של מתינו.

כל מי שמתרץ את הפרעות שעושים בנו הערבים, שמסביר שזה בגלל הכיבוש, או בגלל הקיפוח, או בגלל התשתיות, או בגלל שמשטרת ישראל לא מיגרה את האלימות בתוך החברה הערבית, או בגלל היעדר עתודות קרקע לבנייה (כפי שנאמר בוועדת אור, בפעם הקודמת שפורעים ערבים השתוללו בחוצות ויצאו לרצוח בנו), או בגלל אל־אקצא, או בגלל הסגר על עזה,פועל - במודע או בתמימות - נגד הציונות.

כל מי שמנסה ליצור מצג שווא של סימטריה, כאילו מדובר ב"סכסוך" בין שני צדדים, כאילו האשמה והאחריות לפוגרום מוטלות גם עלינו, נגוע בשנאה עצמית, בעיוות מחשבתי, בתסמונת האישה המוכה, וכן, גם הוא מבזה את זכר מתינו. הוא מחליש אותנו ואת היכולת שלנו להגן על עצמנו.
מי שישב בוועדות הקודמות ויישב בזו שתקום לאחר שישקעו האבק והעשן, ולא יקום ויגיד את האמת: שהגולה נגמרה סופית, ושכשעם אחר קם ומנסה לפגוע בנו מתוך מניעים גזעניים ודתיים, אנחנו חייבים להנחית עליו מכה אדירה - פועל נגד הציונות.

התפקיד שלנו כעת הוא אחד: לדרוש ועדת חקירה, סוף־סוף ועדת חקירה מוצדקת, שתבדוק איך הגענו למצב הזה שבו השוטרים שלנו נוצרים אש ועומדים כמו מטרות־דמות מסורסות. ועדת חקירה שתשים את האצבע על הגורמים, וגם על בעלי התפקידים, שהביאו להפקרת יהודים לגורלם מול האש, לביזוי סמלי המדינה, לביזוי העם שלנו לעיני האויבים שלנו, שכל כמה שנים קמים ומנסים להשמיד אותנו. מי שלא יעשה את זה - פוגע בציונות, ביכולת שלנו להישאר כאן, וכך גם לשרוד כעם.

אנחנו עם נורמלי, שואף חיים. וגם אם יש כאלה בעמדות מפתח שמונעים על ידי רצון להשמדה עצמית, זה לא משנה.

אנחנו ננצח. אין לנו ברירה.