"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חופש אקדמי או קמפוס שנאה?

תחת כסות של חופש ביטוי, הפכו האוניברסיטאות לחממה לגידול לאומנות פלשתינית • מה היה קורה לו היו אוספים שם כספים למואשמי "חתונת השנאה"?

, עודכן
0השמעה
פורשים דגל פלשתין ענק באוניברסיטת תל אביב בשבוע שעבר, צילום: גדעון מרקוביץ

אחת הזירות הלוהטות בשבועות האחרונים היא הקמפוסים האקדמיים בישראל. הגענו ל"זמן הזה בשנה". סביב מה שהערבים מכנים יום ה"נכבה", נוצרה מסורת של הקצנה והשתוללות, כשהבמה המרכזית שלה בישראל היא הקמפוסים. תחת כסות של חופש ביטוי בואכה חופש אקדמי, הפכו האוניברסיטאות לחממה לגידול לאומנות פלשתינית.

השנה ההקצנה בקרב הסטודנטים הערבים חדה יותר, האלימות קשה יותר, הבוטות והחוצפה מרקיעות שחקים. והנהלות האוניברסיטה? שותקות. במופע של פחדנות בואכה רשלנות מכוונת, מאפשרות ההנהלות אפילו לסטודנטים תומכי טרור להישאר בקמפוס.

זה התחיל לפני כחודשיים, באוניברסיטה העברית, יום לאחר הפיגוע בחדרה שבו נרצחו שני שוטרים. שני סטודנטים ערבים שרו שיר הסתה: "אמא, אני יוצא לג'יהאד". בתגובה, שוטרים דוברי ערבית הלומדים בקמפוס עיכבו אותם לחקירה. בצעד אבסורדי, יצאה הנהלת האוניברסיטה דווקא נגד השוטרים שפעלו, במקום לתת להם צל"ש.

הסטודנטים המסיתים שוחררו בינתיים וחזרו לקמפוס. הם לא לבד, האוניברסיטה העברית מאכלסת דרך קבע הפגנות מופרעות של הערבים בקמפוס. אמירות כמו "מה שבטוח, לא רוצים לראות ציוני", "בדם בדין נפדה אותך שירין" הפכו לשגרה, ויריקות, קללות ועימותים הם מנת חלקם של הסטודנטים היהודים שם.

גם בבצלאל המופע בשיאו. שם, סטודנט מואשם במעורבות בהצתת בית ורכב של משפחה יהודית בשמעון הצדיק. חלק מחבריו הסטודנטים יצאו בקמפיין גיוס כספים למענו, "ג'מאל חבר שלנו, אנחנו אוהבים אותו".

ואיפה ההנהלה? מה היה קורה לו היו אוספים שם כספים, נניח, למואשמי "חתונת השנאה"? וזה לא המקרה היחיד. יום אחרי הפיגוע בבני ברק, הביע סטודנט נוסף תמיכה פומבית במחבל. עשרות תלונות נשלחו להנהלה, שלא טרחה אפילו לכנס ועדת משמעת.

רק לאחר כחודש, הרחיקה אותו המשטרה ל־15 ימים מירושלים. חבריו בקמפוס יצאו בהפגנות תמיכה, תוך שהם מניפים דגלי אש"ף וקוראים קריאות הסתה. וההנהלה? שתקה. בתום ההרחקה הוא חזר לספסל הלימודים, כאחד האדם. והסטודנטים היהודים? בולעים ומתכווצים. עשרות תלונות שנשלחו למחלקת הביטחון ולהנהלת בצלאל לא נענו.

באוניברסיטת תל אביב רוח המפקד ברורה. נשיא האוניברסיטה, פרופ' אריאל פורת, הוציא מכתב, שאותו חתם בפנייה לסטודנטים היהודים: "על אלו מבינינו הנמנים עם הרוב היהודי במדינת ישראל מוטלת חובה מיוחדת להגן על המיעוטים החיים בקרבנו". זה היה יום אחרי הפגנה אלימה שבה היכו מפגינים ערבים את המפגינים היהודים.

ודווקא מצפון נפתחת הטובה. המכללה האקדמית צפת החליטה לאחרונה להרחיק לצמיתות סטודנט שתמך במחבלים מהפיגוע בחדרה, כינה אותם "גיבורים" והוסיף "טוב שהיהודים יסבלו". בהנהלת המכללה מיהרו להציב גבולות - "אנחנו לא נאפשר לתמיכה בטרור להיכנס לתוך כותלי הקמפוס", אמר השבוע מנכ"ל המכללה, "אצלנו לא יניפו דגלי אש"ף".

איך קרה שהוא החריג ולא הנורמה? כיצד התרגלנו ללכת מכווצים בלב האקדמיה במדינת ישראל?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר