דרוש: חוט שדרה מוסרי לקואליציה

שוב זה קרה להם, לראשי הקואליציה, מתחת לאף: בלי אזהרה ובאבחה אחת פרשה מקואליציית הכלאיים שהקימו מועמדת לא צפויה.

הפעם היתה זו חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, שהפילה על לפיד, בנט ושותפיהם את השמיים הפוליטיים. ייתכן שהסיבה לפספוס היתה שנת צהריים עמוקה מהסוג החביב על רה"מ בנט, אולי המחדל נעוץ דווקא בעובדה שחברת הכנסת רינאוי זועבי היתה לכאורה אבן נגף שהוסרה מהדרך, שריפה שכובתה.

ניצני המרד הרי היו שם והכתובת זעקה מהקיר, מה שגרם ככל הנראה לשר החוץ לפיד לסדר לחברת הכנסת הסוררת ג'וב מפנק כקונסולית ישראל בסין. בשבוע שעבר עוד טען בראיון שאין מתאימה ממנה לתפקיד. הוא לא תיאר לעצמו שהמינוי לא ייצא אל הפועל, ולבנה נוספת תיפול מהחומה הצינית שבנה באמצעות שורת מינויים והבטחות שהיו אמורים לדכא מרידות ולהבטיח את כניסתו למשרד ראש הממשלה, גם אם כראש ממשלת מעבר.

זו היתה אמורה להיות תקופה טובה לראש הממשלה החליפי. הוא הצליח להפשיט את רה"מ בתואר אך לא בפועל, בנט, מכל נכסיו הפוליטיים ומהשפעתו בתחום המדיני. למעשה, הוא הפך אותו לדמות לא רלוונטית, סיפח לעצמו את הדיאלוג עם ארה"ב ואת השליטה בביקורו הצפוי של הנשיא ביידן, והשלים תמרון פוליטי שהציב אותו כמנהל הבלעדי של הממשלה.

ואז באה רינאוי זועבי והציבה אותו במציאות חדשה ואיומה. בלשכת לפיד כבר יכלו להריח ביום טוב את ריחו המשכר של הבית ברחוב בלפור ואת הכוח שמביא עימו משרד ראש הממשלה. כעת ממשלת ה"ריפוי" עומדת בפני קריסה לתוך עצמה. כל נוסעי ספינת השינוי חוששים להינטש על הסיפון ומחשבים את קיצם לאחור. כל אחד חשוד, כל ממזר מלך.

והגרוע מכל, אם אכן תיפול הממשלה בעקבות הפרישה משמאל, בנט יוכל להמשיך ולכהן בתפקידו עד הקמתה של ממשלה חדשה וחלומו של לפיד יספוג מכה אנושה.

ה"ניסוי" נכשל

ה"ניסוי", כפי שהגדיר ראש הממשלה בנט את הקמת הממשלה, נכשל. חלקי הפאזל שניסו בנט ולפיד לחבר התפזרו לכל עבר. מתברר שאין די במילים יפות, במתק שפתיים ובזיהוי של גנים פלגניים כדי לחבר בין מה שלא נועד לחבר. הריפוי, כך מתברר, דרש מכלל חברי הקואליציה לוותר על כל גרם של אידיאולוגיה. כל צל של אמת הוקרב על מזבח האחדות המזויפת.

אם לשפוט על פי המסתמן כרגע, ה"ניסוי" גם לא הועיל לדחיית בחירות חמישיות. מי היה יכול לדמיין מצב שבו מרצ היא זו שתומכת בלהיטות בשותפים שבהם ראתה אתמול, ותראה גם מחר, פשיסטים מסוכנים - ושהקואליציה לא תחזיק מעמד? מי היה יכול לנבא סוף טרגי שכזה?!

הבחירה העומדת בפני קברניטיה של הממשלה פשוטה ואכזרית. המשך קיומה תלוי בחסדיה של הרשימה המשותפת בכל הצבעה והצבעה. הניסיון מראה שחברי ימינה, ובעיקר בנט, שקד וכהנא, שכחו את משמעות המילים קו אדום. אך הצבעה אחת מקומית בכנסת היא דבר אחד, ותפקוד יומיומי תוך הישענות על אצבעותיהם של איימן עודה, טיבי וסמי אבו שחאדה היא דבר אחר לחלוטין.

בתוך גל טרור, על רקע תקיפת שוטרים על ידי עופר כסיף וטיבי, ובהתחשב במצבן המעורער גם כך של מפלגות "הימין" בקואליציה - הפיכת ממשלת ישראל לשבויה של בל"ד היא נתיב לקטסטרופה. משמעות הדבר היא לא רק השלכת החזון הציוני אל פח האשפה של ההיסטוריה, אלא גם מלחמת הכל בכל בתוך הממשלה המסוכסכת ממילא.

ביום רביעי הקרוב, אם לא יחול שינוי, צפויה להגיע למליאת הכנסת ההצבעה לפיזורה. חברי הכנסת יצטרכו להכריע אם כיסאות עור הצבי והשררה הם סחורה המצדיקה ויתור על שרידיהם האחרונים של דרך וערכים. אחריה יגיעו הצבעות אחרות ואחריהן הצבעות נוספות. האם יחברו שקד לכסיף, הנדל לעודה והאוזר לאבו שחאדה?

אבידר צדק

השבוע איבדה הממשלה את הרוב בכנסת והקואליציה הפכה למיעוט. בראשה עומד אדם שזוכה לתמיכתם של ארבעה חברי כנסת בלבד, דבר שאינו מבשר טובות לדמוקרטיה הישראלית. עוד איבדה הקואליציה גם את הדבק שחיבר אותה, וקרסה לתוך עצמה. בקרוב נגלה אם איבדה גם את חוט השדרה המוסרי שלה. ייתכן שהתשובה לשאלה אם זה יקרה מפחידה אף יותר מהשאלה.

בשולי הסערה הפוליטית, מומלץ לשים לב לחבר הכנסת אלי אבידר. מאז התפטרותו מהממשלה, מסתובב אבידר נסער ומציע נבואות זעם לכל דורש. הוא הפציר ונזף, ביקש ונזף ולא הפסיק לדרוש את העברת החוקים שימנעו מנתניהו להקים ממשלה. התרעתו של אבידר התבררה כהתרעת אמת. היסוסיהם של ראשי הקואליציה להעביר את החוקים הללו הציבו אותה כעת במצב של אין ברירה.

השבוע גם חלף הזמן שבו ניתן לחוקק את החוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה, דבר שהוסיף שערות לבנות נוספות אצל אבידר. כיצד ינהג מול הקואליציה מעכשיו, קשה לדעת, אך לא מן הנמנע שמשם תגיע ההפתעה הבאה.