ומי שלא טוב לו? פרידה פרלמנטרית מיום טוב כלפון

את יום טוב כלפון, שמסיים היום תקופה קצרה בכנסת ישראל, אני מכירה הרבה שנים. כלומר הכרתי, עד שהפך לסוג של דיסק שבור הנשלח תדיר על ידי הבוס נפתלי בנט לראיונות קולניים שבהם המילים "אבל ביבי" נשמעו יותר מדי פעמים, ובטון אלים מדי לטעמי.
יום טוב, כמוני, בן העלייה המבורכת מצרפת. כמו כן, הוא שייך לעדה התוניסאית האהובה. כן, עבורנו, התוניסאים, יש לזה המון משמעות.
הוא עלה לארץ, שירת בקרבי, למד משפטים, עבד כעורך דין, אבל פרץ לתודעה של הפרנקופונים כאשר הקים, בערך ב־2018, יחד עם עוד אנשים טובים - ובהם אני - את תנועת "עלינו", אשר חרתה על דגלה עידוד עולים מצרפת להתמודד בבחירות המקומיות.

יום טוב עצמו לא התמודד, אבל הוא משך את תשומת ליבו של נפתלי בנט, אשר הציע לו מקום ברשימת הימין החדש, שמקום קבורתה אי שם בארגזי ועדת הבחירות.
מאז הוא צועד עם בנט, ובעיקר עם איילת שקד, יד ביד, בסוג של ריקוד צמוד־צמוד, שבו לא ממש נותנים לו לאלתר או להביע דעה שאינה מתיישבת עם "הקו".

יום טוב הוא אדם ציוני, פטריוט, ימני, אוהד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. לכן, לא פעם במהלך השנה האחרונה, תפסתי לעצמי את הראש מול המסרים שלו, ובעיקר מול חוסר היכולת להקשיב לאנשים אשר בסך הכל רצו להזכיר לו מי הוא באמת. אני יודעת שיום טוב של לפני שנה וחצי היה תופס את יום טוב של לפני שבוע ואומר לו: "חביבי, התבלבלת. אתה לא האיש הזה".

כאשר שמעתי ביום שישי, שעתיים לפני שבת, שהוא הודח בבושת פנים מהכנסת - ולא משנה כרגע מה היו המוטיבציות של התרגיל המסריח הזה - המילים הראשונות שיצאו לי הן: "איזה טמטום!" אשכרה הסתובבתי במטבח, בין סיר הקוסקוס לבין הכיור המלא כלים, וחזרתי על זה בקול: איזה טמטום! נכון, הוא חבר כנסת נורבגי; נכון, הם היו מוצאים בכל מקרה דרך לגרש אותו מהכנסת; אבל לו היה מקשיב לאנשים אשר שמו לו מראה מול הפרצוף והפצירו בו לצאת בראש מורם מהבוץ שאליו הוא נכנס, הוא מן הסתם היה מקבל מלחמה - אבל לפחות היתה נחסכת ממנו החרפה. ביום שישי הוא קיבל את שניהם.

שבועיים אחרי שח"כ עמיחי שיקלי הוכרז כפורש, חודש וקצת אחרי שח"כ עידית סילמן עזבה את הקואליציה, מפלגת ימינה מתרוקנת אט־אט מכל סממן אידיאולוגי.

אל דאגה, הקודקודים שלה ימשיכו לטעון שאין ימניים מהם, בסוג של עיוורון מודע מאוד לעיוורון שלו.

יום טוב גם אכל את הדג המסריח, וגם גורש מן העיר. הוא יכול היה לצאת נסיך, אבל יצא באגט.