"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אמנת איסטנבול: שימוש ציני באלימות מגדרית

המטרה הראויה למניעת אלימות כלפי נשים, שעימה יזדהה כל אדם הגון, משמשת מסווה להתחייבויות בינלאומיות שיובילו לאובדן השליטה על הכניסה לישראל

,עודכן
0השמעה
(אילוסטרציה), צילום: GettyImages

היום תידון בכנסת כוונת שר המשפטים, גדעון סער, לצרף את ישראל כחברה באמנת מועצת אירופה למאבק באלימות כלפי נשים ובאלימות במשפחה (אמנת איסטנבול), שנכנסה לתוקף בשנת 2014. הקושי בהצטרפות נובע מכך שהמטרה הראויה למניעת אלימות כלפי נשים, שעימה יזדהה כל אדם הגון, משמשת מסווה להתחייבויות בינלאומיות שיובילו לאובדן השליטה על הכניסה לישראל.

ישראל היא מדינת הלאום היחידה של העם היהודי. ב־2,000 שנות גלות נגזרו על עמנו פרעות ורדיפות. בלשון המשורר נתן אלתרמן, "בבכות ילדינו בצל גרדומים את חמת העולם לא שמענו... הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים". המדינה קמה כדי שלכל יהודי יהיה כאן בית שיוכל לעלות אליו, בין שברצונו לקיים חיים יהודיים מלאים ובין שעליו להימלט מהאנטישמיות במקום מגוריו. זהות זאת באה לידי ביטוי בחוק השבות, הקובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". מאז הקמתה, קלטה ישראל יהודים ובני משפחותיהם מכל קצוות תבל, שהכפילו ושילשו את אוכלוסייתה. כל גל עלייה תרם לקיבוץ פזורינו מירכתי ארץ.

פרק 7 לאמנה ("הגירה ומקלט") הוא בעייתי. סעיף 59 ("מעמד תושבות") כופה על המדינה להעניק מעמד עצמאי לבני זוג זרים, שהחלו ב"הליך המדורג לצורך קבלת מעמד בישראל" ונפלו קורבן לאלימות מצד בני הזוג הישראלים. סעיף 60 ("תביעות מקלט על בסיס מגדר") מקנה מעמד פליט על בסיס מגדרי, כולל להט"ב, אף שבקשת מקלט על יסוד זה נשללה בפסיקת בית המשפט האירופי לזכויות האדם והיא אינה מוכרת באמנת הפליטים. המספרים אינם זניחים. ארגון הבריאות העולמי פרסם שאחת משלוש נשים סובלת מאלימות מגדרית.

סעיף 61 ("אי החזרה") קובע כי כל אישה שחוותה אלימות פיזית, כלכלית או פסיכולוגית - יהיה זה בבלגיה, באריתריאה או ברשות הפלשתינית - לא תוחזר למדינה שבה היא בסכנה. ואין צורך להוכיח את האלימות.

את ההוראות חובה להחיל בדין הפנימי של כל אחת מהמדינות המתקשרות. האפשרות להסתייג קיימת רק לגבי סעיף 59. משרד המשפטים הודיע שבעת ההתקשרות תוסיף ישראל "הערה פרשנית": האמנה תפורש לפי הדין הישראלי. אולם, במשפט הבינ"ל אין מסלול עוקף התחייבויות. הסוגיה אינה תיאורטית. "הערה פרשנית" שהוסיפה פולין, שלפיה הוראות האמנה יפורשו בהתאם לדין הפולני, נפסלה על ידי המדינות המתקשרות. בדו"ח חמור של הגוף המפקח, נדרשה פולין לבצע שינוי חקיקה. כעת היא מבקשת לפרוש מהאמנה.

על הממשלה לדחות את היוזמה, שתסכן את זהותה הייחודית של ישראל. לאחר 2,000 שנות גלות, שבהן חווינו את גורלו של עם ללא מולדת, אסור לנו לאבד בקלות ראש את הזכות להגשים כאן את חלום הדורות "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים", בהכנסת זרים ללא מכסות וללא פיקוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ד"ר יונה שרקי

הכותב הוא היועץ המשפטי למרכז למדיניות הגירה ישראלית

טליה איינהורן

המחברת היא פרופ' למשפטים וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי, מומחית לדיני סחר חוץ

כדאילהכיר