ליצן החצרוני

טורִי היום, עניינו הכיסא שפרש כנפיים בשבוע שעבר באשדוד, ואלמלא ראשו של פרופ' אמיר חצרוני, מי יודע, אולי היה ממשיך לעופף עד היום.

אני כמובן מגנה בתוקף את הזורק המתועב, ומחזק את כוחות הביטחון שעושים לילות כימים במצוד אחריו ובהבאתו לדין כשהוא חי או מת. כמו כן, אני שולח מכאן איחולי החלמה לפרופ' חצרוני ואומר לו כך: אמיר, אתה הפרופסור של כולנו. הכיסא שפגע בך פגע בכולנו. הזורק לא פעל בוואקום, אלא הוא תוצר של הסתה ארוכת שנים. אני בז לדעה שאומרת שחלק מסוים מההסתה הזו הגיע ממך, אמיר, ובכל אופן קבל חיבוק חזק מכל עם ישראל. לב.

דווקא בימים אלה של מחלוקת ושנאה מצד חוגים מסוימים, אני חושב שכדאי ללמוד מהתקרית הזו לקח של אחדות (ההשתתפות אסורה על בני משפחתו של הזורק ועל תושבי אשדוד) ולדעת שבישראל אין, ולא יהיה, מקום לאלימות ולפגיעה. מהבחינה הזו טוב שהתקרית קרתה דווקא באחת מערי הפריפריה, שכן משם הלקח שלמדנו לא יצטרך לנסוע רחוק כדי להגיע ליעדו.

הפגיעה דווקא בפרופ' חצרוני חמורה שבעתיים, משום שמכל הסמלים הלאומיים שלנו אמיר חצרוני מסמל בגופו את הפלורליזם הישראלי, וכתביו הם שיאו של חופש הביטוי הדמוקרטי כפי שאדגים להלן.

חצרוני תוקף באומץ את הנרטיב הממסדי ומבכה את העלאתם של יהודי ארצות המזרח לארץ. הוא טוען שיהודי ארצות המזרח הם "חצי יהודים ממדינות ליגה ג'" ושהם "ערבים שומרי כשרות" ש"טוב היה להוריהם להישאר במרוקו ולהירקב שם", במקום שבו יוכלו להמשיך "לנשק זקנים של רבנים שלובשים שמלות".

הדברים אמנם נוקבים, אבל בגלל זה להשליך כיסא? הרי זה מוכיח בדיוק את הטענה של חצרוני! מוטב היה להקשיב לביקורת הפלורליסטית ולא להתייחס ל"ערבים" כאל כינוי גנאי, דבר אשר חושף את גזענותם של תושבי אשדוד.

וזו השקפתו של פרופ' חצרוני על אירועי יום הזיכרון:

"לכבוד יום הזיכרון המתקרב, קפצתי להר הרצל לצלם סרטונים משעשעים על חללי צה"ל. בשנים קודמות צחקתי בעיקר על אהבלים שהתנדבו לצנחנים וגמרו בתוך ארון, כמו המתאבד המפורסם רועי קליין ז"ל, שבמותו ציווה לאשתו את הרב לוינשטיין. בתמונה: אני מחייך במהלך הצילומים ליד קברים של חללי מלחמת ששת הימים".

דווקא מהאנשים שיודעים מהם אומץ והקרבה, אני מצפה להעריך את חצרוני ולנצל את דבריו לחיזוק ערכי הדמוקרטיה שעבורם נלחמו הבנים. בהזדמנות זו אני דוחה את הטענה המגוחכת שאומרת שהזורק התכוון דווקא לעזור לחצרוני לשבת לאחר שהאחרון, רגע לפני הפגישה עם הכיסא, הודיע שאיננו מתכוון לעמוד בצפירה.

הזדעזעתי לקרוא בימים האחרונים תגובות המביעות תמיכה בזורק הכיסא ושמחות על הפגיעה בחצרוני. אני מגנה את התומכים, שאגב, ביניהם פעילי ליכוד, ואת אלו ששלחו אותם. יחד עם זאת, ומתוך כבוד לכאבו של האחר, אומר לזכותו של הזורק, שלפחות את מסלולו של הכיסא הוא בחר בקפידה כך שיגרום את הנזק המינימלי לציבוריות הישראלית.