זהירות! קמפיין "בוגדים" לפניך

יש מתקפה מאורגנת על ראש הממשלה, וכדאי שהפעמונים יצלצלו. ביום הזיכרון האחרון אמר בנט ש"המשפחות השכולות קדושות". הרמב"ם אמר שקדושה יש רק באלוקי, אבל קשה לדבר על קדושה של מי שניצלו את המעמד החשוב הזה. בעידוד ובהובלה של פעיל ליכוד, הידוע מקמפיין "שמאלנים בוגדים", כונה ראש הממשלה "בוגד" ו"סמרטוט". חופש ביטוי הוא דבר אחד, וניצול מעמד כזה לקמפיין "בגידה" הוא דבר מחריד לב ומסוכן.

מסוכנת לא פחות שתיקתם של ראשי הליכוד. השתיקה הזו מחדדת את התחושה שיש קמפיין מאורגן. שיד אחת מכוונת את ההתנפלות על שרי הממשלה וראשה; יד אחת מכוונת את הסימון של ה"שמאלנים" כבוגדים; יד אחת מכוונת את שלטי "רוצים ממשלה יהודית! די לממשלת הבושה!" שצצים בערים בפריפריה; נפתלי בנט רחוק מאוד מדעותיי, ואינו חלק מהמחנה הפוליטי שאני מחובר אליו, אבל המתקפה עליו מסכנת את כולנו.

יכול להיות שזה ישתלם פוליטית. שהלחץ הזה, שמוטט את עידית סילמן שנמלטה לזרועות מנאציה, ימוטט את הממשלה כולה. האם מה שמשתלם פוליטית הוא מה שמשתלם לחברה הישראלית כולה? האם השיקול העליון שעומד בפני המנהיגים שלנו הוא טובת החברה הישראלית או טובת הכוח והמעמד הפוליטי שלהם?

המהלך שמסמן "בוגדים", ושהביא אותנו לשבר נורא ב־1995, הוא גם ביטוי לתופעה עולמית. הקיטוב הפוליטי מגיע לשיאו. ד"ר מיכה גודמן רואה את המדיום כרקע לקיטוב בארה"ב, בברזיל, בהונגריה ובדמוקרטיות נוספות. תאגידי התקשורת הדיגיטלית שלנו "כורים" את הקשב שלנו ומוכרים אותו למרבה במחיר. כדי לעודד אותנו לשקוע בהתמכרות לרשתות, הם מייצרים בועות סגורות שמפמפמות את מה שאנחנו חושבים ממילא. הם מתעדפים מסרים של זעם ושנאה, כי זה מה שמושך את תשומת ליבנו. זה מביא אותנו לבלבל בין מה שמוכר לבין מה שנכון, זה מביא אותנו לשנוא את ה"אויבים" הפוליטיים שלנו, במקום להקשיב ולהתווכח עם מי שחושבים אחרת.

התוצאה היא אחידות מחשבה ואפס סקרנות. אם לפני עשור היו לדמוקרטים ולרפובליקנים בארה"ב כ־40% של דעות שמאפיינות את המחנה היריב, היום המספר ירד ל־5%. אנחנו במלחמה, והקשב שלנו ממוקד בזהות פוליטית אחת ולא פתוח להתעניין באחרות. אם בעבר יכולנו לחשוב על מי שחושב אחרת מאיתנו כ"טועה", היום הוא "הזוי".

לאחרונה התראיינתי לערוץ 14 ודיברתי על הצורך להתנהל משיקולים של "דרכי שלום". ציטטתי את הרב אונטרמן ז"ל, רבה הראשי השלישי של ישראל, ממנהיגי הציונות הדתית. הוא הסביר שהשיקול ההלכתי של דרכי שלום הוא לא טקטיקה, אלא "נובע מעצם המוסר של תורתנו הקדושה".

מייד אחרי השידור קיבלתי טלפון מצופה שהסבירה לי כמה היא "עצובה" לשמוע את הדברים. ההתעקשות שלי לחיות דווקא בשדרות ולהקשיב לאחים ה"יריבים" שלי, ההתעקשות לכתוב בפלטפורמות ימניות, כל אלו הם חלק מהניסיון לפוצץ את הבועה שמרחיקה את כולנו והופכת את הוויכוח הפוליטי למסוכן במיוחד לדמוקרטיה הישראלית.