האם אתה מתבייש בנבחר הציבור שלך?

לפני שנים כיהן בכנסת פוליטיקאי, פסח גרופר שמו. הוא נמנה עם גח"ל, גוש חרות־ליברלים. מעולם לא שמעת מפיו גידוף כלפי יריב פוליטי. הוא היה אדם עממי, ללא גינונים, צנוע, שאינו רודף כבוד. למרות תכונות ראויות אלה, נתמנה לשר. שמו הלך לפניו כמי שידע להעניק כינויים קולעים למצבים פוליטיים מזדמנים. הוא לא הטיח גידופים ולא הקרין גסות רוח.

קשה להאמין. פעם, לאחר עוד ישיבה סוערת של בית המחוקקים, שלף גרופר כינוי הולם למצב: "יש להשכיב את הכנסת על ספת הפסיכיאטר", פלט. והיום אנו משוכנעים כי השנים שחלפו לא הקהו את תוקפה של המלצת גרופר. אם לא יימצא פסיכיאטר, יש הכרח לאתר איש מקצוע אחר בעל ניסיון, שיסכור כמה מהפיות.

את דרדור הכנסת לשפל נמוך עוד יותר, גרמה לאחרונה ח"כ מאי גולן, מסיעת הליכוד. היא קראה לעבר יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ גינצבורג: "אפס מאופס, דיקטטור מושתן", וטרם התנצלה על דבריה אלה.

יהיו מי שיתמהו על כי ציטטתי ח"כית מן הליכוד, והעלמתי גידופים שהטיחו בימין מכיוון שמאל. לא ולא. הרי לא העלמתי את הביטוי "עדר בהמות", שמקורו לא בכנסת, ושממציאו עודד קוטלר - שזכה לפני ימים אחדים בפרס ישראל - מן השמאל. למילים אלה נספחו מילים נרדפות שנאמרו בכנסת, והיו רבות שדמו להן.

היו ימים שבהם הקרין ערוץ הטלוויזיה קטטות אלימות שהונצחו בבתי מחוקקים במזרח אסיה. "איזו בושה", התלחשנו. הפעם, הכנסת היא הגומלת ואומרת מירושלים למחוקקים הרחוקים: "גם אצלנו מיטיבים לגדף". את התופעה של גסות הרוח, לא מצד כל הח"כים, מחוללים מי שמכונים "נבחרי האומה". האם אנו אמורים לחקותם, אם לא בדרכם הפוליטית, הרי לפחות בכל הנוגע לנימוסים והליכות? לפעמים אפשר להרהר: כאשר ברחובה של עיר מתחוללת קטטה על כיבוש מקום חניה, אירוע כזה עלול להסתיים בשפיכות דמים. ומאין ההשראה? תופעות שאינן הולמות בני תרבות, מקורן עלול להיות במראות המשודרים לכל בית ממליאת הכנסת.

נראה כי השנה החדשה לעצמאות תעמוד אף היא בסימן קודמתה: ישראל היא מדינה מאוימת. אזרחים ישראלים חיים תחת איום מתמיד של רקטות מתפוצצות. והנה, כתמריץ לכל מתח העצבים היומיומי, מפגין המוסד הריבון תופעה של ערעור על הסדר הציבורי, תופעה המלמדת על הכלל, תופעה הראויה להימחק כלל, במיוחד כאשר היא מתרחשת בכנסת. אין חוק שיסכור ויהווה מעין מסננת על פיות הח"כים. נבחרי העם נהנים, ובצדק, ממעטפת חסינות המאפשרת להם למתוח ביקורת ללא חשש שיועמדו לדין.

בניגוד לדעתם של כמה "חמוצים", נהנית ישראל ממידה נדיבה של חופש דיבור. וטוב שכך. יש ח"כים אשר על פי נאומיהם - מידת נאמנותם למדינה נתונה בספק. וניתן לומר: תופעת לשון הרע היא לגיטימית, אמנם במסגרת סייגים אחדים. התקנות של שגרת השיח לא נוסחו בתקנון הכנסת. מחר ייפתח מושב חדש בכנסת. המצביעים על מועמדים הראויים לדעתם להיבחר לכנסת, ראוי שישקלו: האם המועמד שלי, לבד מהיותו נאמן לרעיון פוליטי, הוא גם מי שלא נתבייש בו?