היום לפני 50 שנים, ב־8 במאי 1972, דרשו ארבעה חוטפים מארגון הטרור "ספטמבר השחור" מקברניט טיסה 571 של חברת התעופה הלאומית "סבנה", שהיה בדרכו מבריסל לנמל התעופה בלוד, לנחות בישראל. רק גורל מתעתע יכול היה להפגיש במטוס חטוף בין תרז הלסה, ערבייה ישראלית מעכו, מחבלת מארגון פת"ח, לבין שכנתה בגליל המערבי, מרי אנדרסון־הולצברג, בת קיבוץ לוחמי הגטאות, שנהרגה בחילופי האש בעת החילוץ.
החוטפים תבעו את שחרורם של יותר מ־300 מחבלים שהיו כלואים בישראל. תוצאות חטיפה קודמת - מטוס אל על שהונחת באלג'יריה בקיץ 68' ושצוותו נכלא ל־39 ימים, שוחרר רק לאחר שחרורם של 24 מחבלים - ניכרו הפעם ביהירות החוטפים. חטיפה נוספת של מטוס לופטהנזה, שתמורת שחרור נוסעיו נמסרו לחוטפים מטעם הממשל הגרמני חמישה מיליון מארק, נטעו בלב ראשי פת"ח והחוטפים את התחושה כי גם הפעם החטיפה תוכתר בהצלחה.
"הפעם לא ניתן להם", הודיע שר הביטחון משה דיין, שפיקד אישית על האירוע, כשלצידו הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר וסגנו ישראל טל (טליק), אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי (גנדי) ואלוף אהרון יריב. מבצע החילוץ, שהובל על ידי סיירת מטכ"ל, היה מוצלח: שני המחבלים חוסלו ושתי המחבלות נלכדו, וכל הנוסעים חולצו בשלום, למעט נוסעת אחת שנהרגה מחילופי האש. הכותרות בעיתוני העולם החמיאו לישראל: "כך יש לנהוג עם חוטפי מטוסים", "מבצע ישראלי מזהיר", "הם צצו כמו מלאכים טובים". אבל אחד הלוחמים הוותיקים של סיירת מטכ"ל הפטיר אחרי הפעולה: "לפעמים עדיף סנטימטר של מזל על פני קילומטר של שכל". אח, כמה שהוא צדק.
מתחקיר האירוע עלה כי הסיירת לא היתה מאומנת מבצעית להשתלטות על מטוסים, ומרבית חייליה לא היו מיומנים כלל בירי אקדח, ולכן היה צורך באלתור. מאבטחי מטוסים, חיילי מילואים של היחידה, "גויסו" למשימה מייד עם נחיתתם בשדה התעופה. תוכנית הפעולה של מפקד הסיירת, סא"ל אהוד ברק, וסגנו רס"ן דני יתום, לא תאמה את הנסיבות והוחלפה בתוכנית שיזם גנדי, שבמסגרתה ייכנסו החיילים למטוס כטכנאים בסרבלים לבנים. קברניט המטוס, רג'ינלד לוי, יהודי בריטי שרעייתו היתה בין הנוסעים, שיתף פעולה בצורה סמויה ומתואמת עם צה"ל בתמורה להתחייבות ישראלית לדאוג לבתו שבלונדון מפני פגיעות נקם. אפילו נציג הצלב האדום, שהוזעק לשדה התעופה מחופשה באילת, "מעל" בתפקידו כשהתעלם מנשיאת האקדחים על ידי אנשי הסיירת, בניגוד לסיכום מוקדם.
ואז, בשעה שהופיעו בקדמת המטוס אוטובוסים גדושים ב"מחבלים", שנועדו כביכול לטוס לקהיר עם החוטפים, ובעוד החוטפים מתחבקים ומתנשקים לרגל "הסיום המוצלח" של החטיפה, הסתערו עליהם ה"טכנאים בלבן" - ובתוך שניות נטרלו אותם.
האם המבצע המוצלח הרתיע את ארגוני המחבלים? בראייה היסטורית - הוכח שלא. ראשי ארגון החזית העממית לעגו לחטיפה הכושלת של "ספטמבר השחור" (פת"ח) והבטיחו לנקום במבצע חטיפה נוסף. ואכן, ב־27 ביוני 1976 הם חטפו לאנטבה שבאוגנדה מטוס של חברת התעופה הצרפתית "אייר פראנס" שהיה בדרכו לצרפת, שעל סיפונו 105 ישראלים ויהודים, וזכו להיות "שותפים" למבצע "כדור הרעם", שרשם שיאים חדשים במבצעי חילוץ במרחקים.
אבל כאן הדו־קיום הערבי־ישראלי נסדק. תרז הלסה, העכואית, הפכה סמל טרור. הערבייה הישראלית, שבני משפחתה קיבלו את משכורותיהם מהממשל הישראלי, התגייסה לפת"ח, התנדבה למבצע החטיפה, נהנתה לבצע את הסלקציה במטוס בין יהודים לאחרים, ובמשך שנים הצהירה שאין בה חרטה. היא שוחררה בנובמבר 1983, לאחר שריצתה 11 שנות מאסר בלבד מתוך 220 שנידונה להן, במסגרת עסקת שבויים בתמורה לשישה חיילי צה"ל שנשבו בלבנון.
אין זה מפתיע שלאחר ניסיון החטיפה במבצע אנטבה, שבו נחל אש"ף כישלון צורב, לא בוצע עוד ניסיון חטיפה דומה ב־50 השנים האחרונות, וטוב שכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו