קיר זיכרון לחללי צה"ל מוסלמים ונוצרים בערערה | צילום: מישל דוט קום

כל ישראל ערבים זה לזה

גם אחרי קריאתו של ח"כ עודה לערבים המשרתים בצבא ובמשטרה לזרוק את הנשק, לא היה ערבי אחד שעשה זאת • עשרות רבות גאים ללבוש את המדים ולשרת את המדינה

במקום שבו אני גר, נצרת, החנויות לא ייסגרו מוקדם בערב יום הזיכרון, לא יתקיים טקס ומכוניות לא יעצרו בצד בצפירה. אך עדיין, עבורי, יום הזיכרון הוא היום הקשה ביותר בשנה. ביום זה אני חושב על החברים הרבים שאיבדתי, חברים לנשק, שנפלו על אדמת לבנון. בבינת ג'בייל, במלחמה ב־2006, אותה מלחמה ארורה שבה אני עצמי נפצעתי קשה מאוד.

אני חושב על החברים הפצועים בשדה הקרב, שהעדיפו שהחובשים יטפלו קודם באחרים. אני חושב על מפקדי, גיבור ישראל רועי קליין, שתקופה קצרה לפני שנפל בגבורה בלתי נתפסת, לימד אותי את המשפט "כל ישראלים ערבים זה לזה".

אומרים שצה"ל הוא כור ההיתוך הגדול ביותר, וזה נכון. בגולני, כשהתנדבתי לשרת בגיל 18, עיצבתי את הזהות שלי כערבי וכישראלי, וקיבלתי שיעור לחיים על החברה הישראלית כולה. שירתנו יחד, כולנו, בלי הבדלי מוצא. למדנו אחד על השני, והכרנו זה לזה את התרבויות שלנו. ולא פחות חשוב מזה - הגנו יחד על כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים.

הרי כולנו נמצאים תחת איום הטרור, שלא באמת יכול להבדיל בינינו. בשעה שלחמתי בלבנון נורו טילים של חיזבאללה גם על העיר שלי, נצרת, והרגו אזרחים תמימים, וגם תינוקות. גם טילי חמאס בשומר החומות הרגו אב ובת מהחברה הערבית. וגם בשרשרת הפיגועים האחרונה נרצחו רש"ט יזן פאלח, בן העדה הדרוזית, ורס"ב אמיר חורי, שוטר ערבי־ישראלי נוצרי וגיבור ישראל, שהסתער ונפל בקרב מול מחבל ארור בבני ברק.

אמנם ערביי ישראל, מלבד הדרוזים, לא מקבלים צו גיוס - אך עדיין יש אלפים שבחרו להתנדב ולשרת את המדינה. נפגשתי לא מזמן עם לוחמים טירונים ביחס"ר הבדואי, וליוויתי אותם במסע כומתה שערכו. שמעתי מהם כמה הם מחוברים, גאים ללבוש את המדים ולשרת את המדינה. נכון שיש בקרבנו קיצונים שמתנגדים לגיוס, כולל בקרב המנהיגים הערבים, אבל מתגברת ההבנה בחברה שלנו שאלו שבאמת יובילו אותנו לחיים טובים יותר - הם אלו שבוחרים בהשתלבות ובשותפות. גם אחרי קריאתו לאחרונה של איימן עודה לערביי ישראל המשרתים בצבא ובמשטרה לזרוק את המדים והנשק, לא היה ערבי אחד שאכן עשה זאת, אלא להפך - עשרות רבות מקרב ערביי ישראל בכוחות הביטחון בהווה ובעבר הציפו את הרשת עם פוסטים ותמונות, בגאווה על היותם חיילים ושוטרים במדינת ישראל.

אני, אזרח ערבי־ישראלי נכה צה"ל, יחד עם חבריי בעמותת "ביחד ערבים זה לזה", עמותה ערבית־ישראלית שדוגלת בהשתלבות ובשותפות, נקיים ביום הזיכרון טקס בשפה הערבית באנדרטה לזכר חללי צה"ל הערבים בערערה, שבו ננציח את חללי צה"ל מהחברה שלנו - מסורת שהתחלנו לפני שנתיים ושאנחנו ממשיכים בה, ומקווים שבכל שנה נגדל עוד ועוד.

אנחנו, הערבים הישראלים, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, וגם יום הזיכרון צריך להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו. כולנו צריכים לזכור את הנופלים, מכל הדתות, שנפלו על הגנת המדינה ולמען כולנו. יהי זכרם ברוך, אללה ירחמם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו