מה נשתנה הרמדאן הזה משנים עברו? ובכן, מה שהשתנה הוא שהשנה המוסלמים מציינים את החודש בעיצומה של הסלמה ביטחונית, שקיבלה ביטוי תקשורתי בישראל בעקבות הפיגוע בבאר שבע שפתח את גל הטרור הנוכחי.
אבל האמת היא שזירת הר הבית - שהפכה בימים האחרונים לבמה המרכזית להתפרעויות המוסלמים, מרביתם תושבי מזרח ירושלים - היא זירה פוטנציאלית להסלמה ביטחונית באופן קבוע מאז 1967. ההסלמה האחרונה והקריאות שיצאו, בעיקר מעזה, להמשיך את גל הטרור ביהודה ושומרון ואף להרחיבו לירושלים, נפלו על אוזניים קשובות של מאות מוסלמים, צעירים בשנות העשרה והעשרים לחייהם, שחיכו לפקודה.
בשגרה השקטה, המשקרת והמשכרת, אנחנו הישראלים לא נותנים דעתנו לנעשה בהר הבית. בפועל, האתר משמש לא רק מקום קדושה אלא גם מחסן לאגירת אמל"ח (אבנים, סכינים, זיקוקים, נפצים), שיש לעשות בהם שימוש נגד יהודים בהינתן האות. מדובר במתפרעים שמשנתם האידיאולוגית נעה מתמיכה בפת"ח ועד הזדהות עם גורמים אסלאמיים כמו חזב אל־תחריר. חמאס והג'יהאד האסלאמי מנצלים זאת להסתה.
הרשות הפלשתינית מכירה אותם ומסייעת להם, גם אם באופן רשמי ירדן אחראית לניהול המקומות הקדושים לאסלאם בהר הבית. לפחות שניים מראשי הוואקף, השייח' עכרמה צברי ונאג'ח בכיראת, מובילים זה שנים קו קיצוני נגד ישראל ומזהירים מפני פגיעה של היהודים במקום. עבורם התערבות משטרתית ישראלית בהר היא פגיעה באסלאם, ודי בה על מנת להתסיס את האווירה. לכן אחרי שגינה אבו מאזן את פיגועי הטרור בלב ישראל, אין לצפות שיגנה את הפרות הסדר שיזמו המוסלמים בהר הבית.
מה זה אומר במבט קדימה? האם אנחנו לפני "שומר חומות" נוסף? נראה שלא. חמאס, שעודד הסלמה רבתי במאי 2021, מבליג בעת הזו. הוא גם מנע מהג'יהאד האסלאמי להגיב בירי מהרצועה למבצעי הסיכול של ישראל נגד אנשי הארגון באזור ג'נין. גם העובדה שנשיא מצרים שלח את בנו כמתווך, יש בה כדי לתרום להשקטת הרוחות. פניהם של ערביי ישראל - שרובם המכריע גינה את פיגועי הטרור - גם הם אינם להסלמה. ברשתות החברתיות שלהם השיח השולט הוא הקרע הפוליטי בין הרשימה המשותפת לרע"מ, וניכר כי מרביתם רוצים לראות את מנסור עבאס מקדם את המגזר הערבי.
ולבסוף, חשוב להסתכל גם על השטח: בהפרות הסדר שהיו בשבוע שעבר ליד שער שכם השתתפו עשרות ולא יותר. בעבר נטלו בהן מאות ולפעמים אלפים. גם זה סימן שהאירועים, כרגע לפחות, מתוחמים לזירת הר הבית ומבואותיו. למרות זאת, ישראל, כמו תמיד, צריכה לנהוג בחוכמה ולא להיות בהכרח צודקת. זה אומר שהמדיניות הישראלית צריכה לשלב מקלות וגזרים: בצד הקלות לפלשתינים ברמדאן, יש לסמן קו ברור שאין להפוך את החודש הקדוש למוסלמים לחודש של בלאגן שעלול להימשך גם לאחר סיומו. קוראים לזה בעברית רגישות ונחישות.
הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באונ' אריאל ומומחה לערביי ישראל והזירה הפלשתינית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו