סיקור מותו של אלכס גלעדי: התקשורת צריכה להתבייש מההתעלמות מהטענות להטרדות מיניות

כיצד ההיסטוריה תזכור את אלכס גלעדי, מקים "קשת"שהלך בשבוע שעבר לעולמו? אם לשפוט על פי דיווחי סוף השבוע על מותו, גלעדי ייזכר כאחד מעמודי התווך של התקשורת והספורט הישראלי. טענות ההטרדה המינית והאונס שהופנו נגדו ב-2017 נדחקו במרבית הכתבות לפסקה האחרונה (אם בכלל צוינו).

ניתן היה לצפות ש-"מאקו" וחדשות 12, גופי תקשורת מבית "קשת", לא יעסקו כלל בפרשה. ואכן, הידיעות באתרים אלו כללו שבחים מקיר לקיר ל"איש שהיה שם כשהטלוויזיה הישראלית נולדה". גם העיתונאיות האידיאליסטיות והלוחמניות ביותר יודעות לא לירוק מהבאר ממנה הן שותות, אך יישור הקו של יתר גופי התקשורת חושף אמת עצובה על החיים בתקופת פוסט Me_too.

רבות דובר בשנים האחרונות על פרופורציונליות המחיר שמשלמים מי שמואשמים ציבורית בתקיפה מינית, ופעם אחר פעם עולה השאלה "האם תנועת Me_too הלכה רחוק מדי?". אם בוחנים את המחיר ששילם גלעדי, קשה שלא להגיע למסקנה שהתנועה לא הלכה רחוק מספיק. עם פרסום הטענות נגדו, השעה את עצמו נשיא "קשת" וחסך מהרשת את אי הנעימות שבפיטורי מייסדה. הוא המשיך לכהן כחבר בוועד האולימפי העולמי, ולאחר תקופת צינון מדורי הספורט קיבלו אותו בחזרה בזרועות פתוחות (שם, באחת ההזדמנויות סיפר על התקופה הקשה שעבר והמחיר האישי ששילם בעקבות הפרשה).

מגונניו של גלעדי יצדיקו את עמדתם בתמיכה בחזקת החפות, ובמידה מסוימת הם צודקים – גורלותיהם של פושעים לכאורה צריכים להתברר בין כותלי בית המשפט. אך מערכת המשפט מפגרת בעשורים מאחורי השיח הציבורי, ומתקשה לאסוף ראיות בתיקי אונס. ב-2019 הוגשו כתבי אישום ב-16% מתלונות האונס, ומדוחות הפרקליטות ומרכזי הסיוע עולה כי הממוצע הרב שנתי עומד על כתבי אישום ב-25% מהתלונות בלבד.

בהיעדר מענה משפטי מספק, מי ראוי יותר להציף עוולות מאשר התקשורת? גלי המחאות החברתיות בעשור האחרון, ומחאת Me too בפרט מציבות בפני העיתונאי את השאלה: האם תפקידו לסקר מחאה חברתית כצופה מהצד, או שיש לו מקום לקחת חלק בהובלת שינוי חברתי? והאם עליו להביע את דעתו ופרשנויותיו לגבי התרחשויות, או שעליו לדבוק בתיאור אובייקטיבי לכאורה שלהן?

בסיקור מותו של גלעדי החליטו העיתונאים לעסוק בהישגיו הבלתי מעורערים בעולם הספורט והתקשורת, ולא בנזק שגרם לכאורה לנשים שהתלוננו על פגיעה מצידו. אירועים שהתרחשו רק לכאורה, הנזק שגרמו והמחיר שיש לשלם עליהם הוא עניין למדורי הדעה, או מקסימום באזכור כלאחר יד בתחתית הכתבה. בין השורות הם מעבירים את המסר: עבור אדם רב פעלים כאלכס גלעדי, תלונות על תקיפה מינית הן לא כתם, אלא בסך הכל עוד שורה בקורות החיים.