"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אסור להגמיש את ליבת ההלכה

,עודכן

המאבק על אופייה, מעמדה ורצינותה של הרבנות הראשית לישראל הוא של כולם, לא רק של הדתיים. זה מזכיר לי משפט ששמעתי ממכרים אשר אינם שומרי מצוות: "אני לא הולך לבית הכנסת כי אני לא אדם דתי - אבל בית הכנסת שאני לא הולך אליו הוא אורתודוקסי".

ההתמודדות על תפקיד הרב הראשי, ובכלל הרצון לשמור על המעמד הראוי של הרבנות הראשית, אינו צריך לסוב סביב אישיות פרסונלית כזאת או אחרת, ואינו נוגע לג'וב או לסידור עבודה לעוד רב או מקורב, אלא עוסק באופייה הרשמי של הרבנות ועל כך שאזרחי המדינה יקבלו את השירות ואת המענה ההלכתי והרבני הראוי והנכון כהלכה - על פי תורת ישראל ולפי מסורת ישראל.

יש מקום לטענות ולדרישה בדבר הצורך לשדרג את מוסד הרבנות הראשית למערך זמין, אנושי וראוי יותר, כפי שהאזרחים דורשים וזכאים לו ובצדק, למשל מכלול השירותים הממלכתיים שהם דורשים ממשרדי הממשלה, מהכנסת, מהשלטון המקומי ומגופים ציבוריים אחרים. תמיד יש מקום לשיפור השירות לאזרח ולהפחתת הביורוקרטיה אשר לעיתים גדולה ומורכבת מהנדרש ואכן מכבידה על האזרחים.

אבל מהדרישה לשפר את השירות ועד הניסיון לגעת בליבת ההלכה והמסורת ולהגמיש אותה לפי רצונות דור ודור, או איש ואיש, הדרך רחוקה. לפני תקופה לא ארוכה פגשתי יהודי ישראלי שהכריז על עצמו כחילוני מוחלט, "אני לא יודע כמעט דבר על היהדות, אבל כשאני צריך לעלות לקבר של אבי או להתפלל ביום כיפור, אני רוצה את התפילה האמיתית, ולא זאת שמתחלפת לפי העונות והתקופות".

לפני תקופה שהיתי בארה"ב וכאשר נציג רפורמי מסר לנוכחים הרצאה - בחרתי לצאת בשקט מהאולם. כשחבריי שאלו אותי מדוע יצאתי, ביקשתי מהם לתאר מצב שבו למשפחתם יש ספר עתיק שנשמר מתחת לכרית של סב המשפחה ועבר מאב לבן, ופתאום מגיע אדם ומוחק שורה, מוסיף אותיות ותולש עמוד מהספר. כך אני כאדם חרדי מרגיש כשרב רפורמי כלשהו מחליט לשנות את ההלכה המסורה לנו מאז מעמד הר סיני. זאת גם הסיבה שבלשכת הרב הראשי לישראל וברבנות הראשית בכלל צריך שיעמדו רב ומוסד שישמרו שהתפילה וההלכה לא ישתנו לפי מזג האוויר או מצב הרוח ברחוב. המאבק הוא על עתיד היהדות בעם שלנו.

אגב, במאבק על הרבנות הראשית היו שטענו כי החרדים אינם צריכים להתערב, כי להם רבנים משלהם לכל קהילה. אבל חשוב להבין כי החרדים, על רבניהם ומנהיגיהם, מאז קום המדינה, פועלים ונאבקים למען צביונה היהודי של ישראל ולא רק למען עצמם. כך בנושא תחבורה ציבורית בשבת, כך בנושא ברית המילה ובכל הנושאים הבסיסיים הנוגעים לאופייה של ישראל, כמדינה שונה ומיוחדת מכל מדינות העולם - המדינה היהודית.

רוב העם בישראל, על פי סקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מגדיר את עצמו בצורה כזו או אחרת מסורתי, וראוי שהוא יקבל את השירות הרבני וההלכתי הראוי והנכון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר