צווים בזיג־זג

בכל 31 שנותיה של התוכנית "ערב חדש" לא חוויתי אירוע כה מוזר.

כמה דקות אחרי שכתב "מעריב" לעניינים פליליים אבי אשכנזי סיים לתאר את האירועים שעסקו ברצח בבר נוער כפי שסוכמו בבית משפט השלום בתל אביב, הוא שב לאולפן והתיישב בשנית במקומו.

סברתי כי ביקש להוסיף מידע חדש, אך לא. הוא הודיע כי הוגש ערעור על מה שהוחלט וצוטט ודווח ברגעים אלה בטלוויזיה, ובית המשפט ביטל את החלטתו שלו במקום להורות לנציגי החשודים לפנות לערכאה עליונה יותר בבית המשפט המחוזי. לפיכך אסור לחזור ולהשמיע את הדברים וראוי לשכוח את תוכנם אף שנאמרו ברשות ובסמכות.

זו היתה מעין תזכורת קומית־מביכה לימים הרעים של האנציקלופדיה הסובייטית, שקוראיה נדרשו לקרוע דפים ולהשליכם לאשפה לפי הגחמות המשתנות של המשטר הקומוניסטי.

התנהלות מוזרה

כבר 48 שעות צופים אזרחי ישראל במהתלה גרועה, מין פארסה. כמה אתרי אינטרנט מפרסמים את שמות החשודים ומתארים מה חלקו של כל אחד. בתוך כך הם מפרסמים את צילומי המעורבים ברצח הנתעב. כיצד זה קורה, שמערכת שלטון החוק אינה מגיבה על הפרסום הפיראטי של האתרים העושים כאוות נפשם ומקפחים את כלי התקשורת האחרים, המתייחסים בכבוד לצווי איסור הפרסום?

כבר היו דברים מעולם בפרשיות קודמות. היות שאז לא הקפידו בקלה כבחמורה - התעבה והתרחב הקרע שדרכו זרמו כל אלה המצפצפים על החוק. ייתכן כי מלכתחילה התנהלותו של השופט עידו דרויאן בפרשה זו היתה שגויה, בוודאי מוזרה, אבל העובדה המדאיגה היא כי נמצאו מי שלא כיבדו את החלטותיו המחייבות ולא נענשו, בבחינת "רשע וטוב לו".

באורח תיאורטי כלי התקשורת האחראיים הוכנסו בעל כורחם לסד אסור. בבלבול שבין ההיתר (חלקי בלבד, למה?) שהוציא דרויאן לפרסם חלק מעלילת הרצח לבין האיסור לעשות כן, יצא כי טלוויזיות ותחנות רדיו ואפילו מפקד המשטרה בתל אביב לא כיבדו צו של בית המשפט. רק שכיצד אפשר לכבדו אם הוא משנה את תוכנו כפי שזיקית מחליפה צבעים?

נזק כבד גרם אתמול בית המשפט למעמדו ולאמון בו. הזיג־זג שלו הציג את שלטון החוק כלוקה בקוצר יד ובהיעדר מחשבה תחילה ובהחלטות הנראות כתזזית אחת ממושכת, שלא חדלה במשך כמה ימים. אפשר להוסיף בלעג שכל אזרח שומר חוק יודיע כי מרגע זה ואילך ישתדל לשכוח כל מה שידע וכל מה ששמע וכל מה שנרמז לו ביודעין ושלא ביודעין, בהיתר ובמירמה.

הבוקר נפתח סיבוב חדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו