כל עכבה בהגעת הטילים היא לטובה
מסיבת העיתונאים המשותפת לוולדימיר פוטין ולבנימין נתניהו העידה כי האורח מישראל התקבל בסבר פנים יפות, אבל לא הוסכם למנוע את העברת טילי ה־300-S לבשאר אסד בסוריה. פוטין, המתנגד ליוזמת המערב לאסור טיסות בשמי הארץ הנקרעת במלחמת אזרחים, רמז כי ישראל תיטיב לעשות אם תחדל ממדיניות התקיפה האווירית של שיירות הנשק המתוחכם הזולג לחיזבאללה, ולפיכך לנתניהו לא היתה ברירה אלא להשיב בפומבי למארחו כי צה"ל יתמיד במדיניותו. הוא יתקוף את השיירות של הנשק החדיש העושה דרכו בסוריה, וממנה ללבנון. הכל נאמר בנימוס דיפלומטי מקובל.
גיחת הבזק של נתניהו לחוף הים השחור תוכננה בהיותו בסין. היא העידה על הדחיפות שבה רואה ישראל את הצורך למנוע את מסירת 144 הטילים המבצעיים לאסד. הוא מסוכן, ואפשר כי יורשיו גרועים ממנו. במדינה הצופה עם שאר העולם כיצד לוחם מטעם המורדים זולל את לב החייל בשורות הצבא הסורי, אדם בעל אוריינטציה שפויה אינו יכול לסכם מי טוב ממי ומי עדיף על מי, וגם זה מוסיף נופך של אמינות לטענת ישראל כי אין לה פייבוריטים בקרבות שבין הצדדים ואינה מתערבת.
סביר להניח כי ספקות כאלה מקננים גם בקרמלין. המשטר הסורי הוא לקוח טבעי ומתמיד של רוסיה עוד מימי היותה בריה"מ, ופוטין אינו רוצה להחמיץ את אחיזתו במדינה כה קרובה שיש לה נגישות ל"מים החמים" של הים התיכון. אך במי הוא תומך בפועל? האם מהמר כי יעלה בידי אסד, המגלה כושר שרידות גבוה, להישאר בארמון הנשיאות בדמשק? רוסיה נוהגת לעיתים בזירה הבינלאומית כאילו העולם הדו־קוטבי לא ירד לטמיון עם התפרקותה של בריה"מ; כאילו היא ואמריקה, ואין בלתן. היא נבוכה לנוכח המשך התמיכה האמריקנית במשטר האיסלאם במצרים, אשר הדיח את בעל בריתה הנאמן חוסני מובארק, וחוששת כי תמונה זו עלולה לחזור על עצמה אם יתמוטט אסד.
גם לישראל יש סיבה לתהייה. מצד אחד, אסד הוא הצינור המוביל של האינטרסים האיראניים במזרח התיכון ושותף מובהק של חיזבאללה, ומצד אחר הוא שמר מ־1974 על רגיעה בקו רמת הגולן. אסד קשה לישראל כספחת, אבל יש יסוד לחשוש כי המורדים בו גרועים ממנו מכל בחינה בינלאומית ואנושית.
סביר להניח כי נתניהו ידע בצאתו לביקור כי לא יעלה בידו לקבל התחייבות רוסית להוסיף ולדחות את עיסקת הטילים. הדברים המרגיעים שנשמעו קודם לכן מפי שר החוץ סרגיי לברוב לא כללו רמיזה בדבר ביטולה. מטרת הביקור היא ליצור לחץ על רוסיה להתמתן. כאשר אינטרסים נוספים צצים בציר הרוסי־ישראלי - כעניינה המיוחד של מוסקבה במדיניות הגז של ירושלים - יש על מה לדבר. כל עכבה בהגעת הטילים החדשניים לסוריה היא לטובה. לעיתים המדיניות אינה יכולה להשיג יותר מאשר דחייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו