האם יש דרך להקטין משמעותית את הגירעון הממשלתי בלי לקצץ בסעיפי תקציב ובלי שיהיו אוכלוסיות שייפגעו? האם המבקרים היו יכולים להציג תקציב אחר, שיהיה גם מהפכני וגם שיצלח את מבחן הממשלה והכנסת?
בניית תקציב ואישורו הם תמונת ראי של הקונפליקט בין עמדת מנהיג לעמדת פוליטיקאי. מנהיג - מטרתו לשרת את הציבור, בעוד הוא עצמו - האמצעי. פוליטיקאי - מטרתו ה"אני העצמי" שלו, והציבור הוא האמצעי. מנהיג צריך לדאוג לציבור ולמדינה גם בטווח הארוך, גם אם המשמעויות בטווח הקצר לא נעימות, וכמובן לקחת על עצמו אחריות גם על אוכלוסיות שהן לא ציבור הבוחרים שלו. פוליטיקאי, לעומתו, מבטיח שרידות בקרב בוחריו, ולכן דואג למקסם את האינטרסים בעיקר של הציבור שלו.
לפיד - מלך הרייטינג - נאלץ להתמודד עם מציאות ולהוכיח שהוא מנהיג ולא עוד פוליטיקאי. לנוכח היהירות והיומרנות שהציג בטרם התחיל בתפקידו בפועל, כשטען שהוא יכול לעשות דברים אחרת, הוא למד בדרך הקשה שכל שינוי גדול צריך להתחיל מצעדים קטנים ושאי אפשר להפוך דברים ביום אחד. לפיד צנח ממגדל ההצהרות לקרקע המציאות.
אלא שחשוב לבחון את התקציב המוצע לא ביחס להבטחות טרום בחירות, שנשענו בחלקן על נאיביות ועל חוסר ניסיון, אלא לגופו של עניין. שר האוצר צריך תוכנית שתקבל את אישור הכנסת ולשם כך עליו למצוא פתרון שיזכה לרוב. פתרון כזה משמעותו למצוא את דרך הפשרה, את האמצע. טענה עיקרית נגד התקציב הנוכחי היא שהוא לא מפרק את מוקדי הכוח. אבל איך לפיד יכול להתמודד עם מוקדי הכוח - כשאין לו גיבוי מהפוליטיקאים האחרים?
כשמדברים על טיפול במוקדי הכוח החזקים נדרשת רפורמה מקיפה, לא רק תקציבית. טעות לצפות שהתקציב יתקן את הכל. נדרשים מהפך רוחבי ושינויים מהותיים במשרדי ממשלה אחרים וברגולציה. אם נדרש שינוי חקיקה - האחריות נופלת גם על כתפי כלל חברי הכנסת. התקציב הוא רק תוצאה. הוא "מראה" של מרחב אפשרויות התמרון.
ניקח למשל את משרד הביטחון. מנהיגי מערכת הביטחון יודעים שגם במערכת זו אפשר להתייעל ולקצץ. שהפחתה בתקציב אין משמעה אוטומטית הפחתה בכלי הנשק וביכולת של ישראל להגן על עצמה, אלא משמעה בעיקר להעז לטפל, לנהל ולבחון לעומק אם המערכת יעילה, והיכן יש שומנים מיותרים. גישה זו תדרוש משר הביטחון, מהרמטכ"ל ומכל שאר ה"סמנכ"לים" במערכת הצבאית - להתחיל לנהל. זה אומר המון עבודה שחורה וכניסה גם לפרטים. לעתים נראה שיותר קל לשרים ולחברי הכנסת להילחם בחזית עם שר האוצר ולתת למערכת, למשרדים שעליהם הם ממונים או לציבור הבוחרים, הרגשה שאתה "אחד משלהם", מאשר להתמודד עם הקשיים פנימה.
כדי להצליח, חייבים כל שאר נבחרי הציבור - השרים וחברי הכנסת - לקחת אחריות. שר האוצר יכול למקסם את מה שיש במרחב התמרון שיש לו, אבל תפקידם של שאר השרים הוא להגדיל עבורו את מרחב התמרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו