בחלומי אני רואה טלוויזיות מושלכות מהמרפסות

את התהליך הפנטסטי שעברה התקשורת הישראלית בעשרים השנים האחרונות יהיה מעט קשה להקיף בפסקאות הבאות, אבל פן אחד או שניים בפרשה הזו אפשר להאיר.

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה קראתי ב־Ynet ש"עשרות אלפי ניצולי שואה נאלצים לבחור בין אוכל, תרופות חיוניות וחימום הבית בחורף". התגובה הראשונה שלי היתה בושה ובהלה, התגובה השנייה שלי היתה להיזכר שמדובר בשקר זדוני, והתגובה השלישית שלי היתה ההבנה שמשהו כאן נשבר.

אין מילה אחרת מאשר "מרתק" לתאר כיצד קבע חלק הארי של התקשורת הישראלית את השקר והרמייה בתור אבן הראשה שלו, הבסיס לקיומו והדלק להמשך מעלליו. לא אעסוק כאן בשקרים ה"רגילים", אלה שאיש כבר אינו טורח להזכיר, לא אדבר על הרמייה שהפכה לנורמה, רק אבחר דוגמה או שתיים לשקרים שהפכו לאמנות בידי אדוניהם. צירוף המילים "ביבי מושחת" הפך למנטרה שיווקית. כמו שסודה, צבעי מאכל וסוכר הפכו ל"טעם החיים", וכמו שטבק מגולגל ספוג במבחר רעלים הפך לסמל הגבר־גבר העולמי, כך התאחו המילים "מושחת, מסית ומפלג" עם הקידומת "ביבי", וזה לא הדבר המדהים.

בנימין נתניהו צלח 23 תיקי חקירה לאורך 15 שנה. ההסתה שלו מסתכמת בשני משפטי־פרווה בני גיל העמידה שעברו מתיחת פנים אגרסיבית בידי אנשים המכנים עצמם עיתונאים. מדהים שישראלים אינטליגנטים, שלעולם לא תתפסו אותם יוצאים פראיירים בכל נושא אחר, בולעים את השקר המגושם הזה על קרבו ועל כרעיו. מדהים שהעיקשים והנחושים מבין אנשי הימין נכנעו לסלוגנים האלה, וכבר אינם מוחים. 

זו המציאות היום: הנייר המודפס אשר העניק לעצמו את התואר "עיתון" הוא אסופה של בדיות, הגזמות ודיבה, ואת קפדנותה של בקרת האיכות על תוצריו הוא ייבא מצהובוני הממלכה המאוחדת. יוצא דופן כמעט יחיד הוא העיתון שאתם קוראים עכשיו. לא פלא שאחיו הגדולים משתדלים בכל מאודם להשתיקו בשם הגיוון.

אירועי התעמולה הטלוויזיוניים המכנים את עצמם "תוכניות אקטואליה" אינם אלא טריבונל בולשביקי עממי, אשר בו יושבים וחוגגים פלורליזם ארבעה אנשי שמאל מול איש ימין אחד שלא מצליח לסיים משפט. לו היו ה"עיתונאים" הללו נמדדים ומתוגמלים על פי מהימנות הידיעות שהם משדרים או על פי דיוק הערכותיהם, היו הללו נאלצים להתחיל לחפש עבודה חדשה החל מאתמול. ועד שזה יקרה, כולנו מוזמנים להמשיך ולצפות בתוכנית היחידה המשודרת כבר 15 שנה בערוצי הטלוויזיה הישראלית - "50 גוונים של שנאה".

בשעה שמחנה הימין נאבק על זהותו הפוליטית, החברתית והתרבותית, מוטב לו להבין שהתקשורת הישראלית אינה בת־תיקון. הריקבון פשה מהמסד עד הטפחות. הצעד אשר יפיח חיים בימין הישראלי, והמערכה שתכריע את מלחמת העצמאות שלו, הוא זה: נטישה גורפת של תקשורת המיינסטרים הישראלית - כותבים, קוראים, מראיינים ומרואיינים. בחלומי אני רואה גשם של מכשירי טלוויזיה מושלך מהמרפסות אל מדרכות ערינו.