"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

20 שנה לקסאם ששינה את חיי

,
0השמעה

ההצתה העצמית של איציק סעידיאן טלטלה אותי. מלבד הטרגדיה והעיסוק בגורלם של אחינו ואחיותינו, הלומי הקרב, המקום והזמן של הפגיעה של סעידיאן נוגעים במיוחד לשדרות ולעוטף עזה בכלל. סעידיאן השתתף באחד הקרבות הקשים ב"צוק איתן", שבו נהרגו שבעה לוחמים לצידו. הקרב התרחש כמה מאות מטרים מקיבוץ נחל עוז, לתוך רצועת עזה. הוא היה אחד השיאים במלחמה בת חודשיים, שבה כולנו חיינו תחת אש או נאלצנו לברוח מבתינו לתקופות ארוכות.

"צוק איתן" היה השיא, עד כה, של המלחמה הממושכת מול חמאס בעזה. למעשה, ביום שישי האחרון ציינו 20 שנה בדיוק לנחיתת הקסאם הראשון בשדרות. ב־16 באפריל 2001 זה נראה מגוחך וחד־פעמי. תושבי העיר והאזור צחקו על "הצינורות המעופפים". כמה שנים קדימה, עם עשרות הרוגים, מאות פצועים ואלפי נפגעי הלם, אנחנו צוחקים הרבה פחות.

בעוטף עזה רווחת האמרה ש־90% מהזמן אנחנו חיים בגן עדן, אבל ב־10% הנותרים אנחנו חווים 100% של גיהינום. ב־20 השנים הללו נולדו כאן אלפי ילדים, התבגרו תחת מטחים, אזעקות ו"צבע אדום", ואם לא נפגעו בגוף - נזקקו לטיפולים ולליווי של מרכזי החוסן. הם הלכו לצבא בלי להכיר מציאות אחרת, מלבד חיים באזור מלחמה. התוצאה העגומה? 28% מילדי שדרות נושרים ולא מסיימים את שירותם הצבאי, בעקבות הפוסט טראומה. הגיהינום פוגע בכולנו, ובילדינו יותר מכל.

שנת הקורונה היתה השנה השקטה ביותר במלחמת 20 השנים. אבל השנה הזו בוזבזה. אנחנו כבר מרגישים את ההתחממות הולכת ומגיעה, עם ירי לכל אורך סוף השבוע האחרון. הפספוס מצטרף לכל השנים שבהן לא גיבשה ישראל אסטרטגיה אפקטיבית, מלבד מיגון מאסיבי ותגובות מלחמתיות. כאשר נתניהו ישב לצד שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ, במוצאי "צוק איתן" ב־26 באוגוסט 2014, הוא דיבר על "חלון הזדמנויות מדיני" שנפתח בעקבות הלחימה הממושכת. הוא לא הצליח, ויש שיגידו שכלל לא ניסה, לממש את הסיסמה הזו.

בהנחה הידועה שאין עתיד להפלת שלטון חמאס וכיבוש הרצועה מחדש, חוזרים שוב ושוב מפקדי צה"ל על המובן מאליו: הכוח הצבאי מוגבל. ישראל חזקה בהרבה מחמאס, אבל יכולה רק לרסן ולנסות "להרתיע". הפתרונות לטווח ארוך חייבים להיות מדיניים.

תחשבו על זה. ישראל שלנו, החוגגת 73 אביבים, גאה ביצירתיות ובתעוזה שלה. אנחנו בנקודה הכי חזקה האפשרית מול חמאס ומול העזתים. יש לנו מה לתת (שיקום תשתיות, הוצאת עובדים, חיסונים ועוד) ויש לנו כוח מאיים. המזרח התיכון מסתדר בצירים חדשים, והידידות החדשות של ישראל במפרץ ובצפון אפריקה יכולות לשחק תפקיד משמעותי בהשגת הסכמים לטווח בינוני וארוך.

גרירת הרגליים והמשבר הפוליטי העמוק, דוחקים את סוגיית עזה לתחתית סדר העדיפויות שלנו. אין מי ששומע את ילדי הגן בשדרות ועוטף עזה. אין מי שעובד על אופק מדיני בשביל עשרות האלפים שגרים כאן, מתוך אהבה ופטריוטיות למקום ולישראל. 20 השנים הבאות יכולות להיראות אחרת לטובה, רק אם נביא את המנהיגים שלנו לקבל סוף כל סוף אחריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי דבוש

מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".

כדאילהכיר