כהדיוט גמור בענייני המשק הלאומי איני יודע לנקוט עמדה כלפי החלטתו של יאיר לפיד לפרוץ את תקרת הגירעון והתקציב. אך מובן מאליו ששר האוצר חייב לי - אזרח מן השורה המקפיד לשלם את מסיו כחוק - תשובות רבות. לא סתם אלא מעל דוכן הכנסת, ולא מבמה פרטית שהוא מבקש להימלט אליה מאימת קריאות הביניים.
מה גם שלא יהיו קריאות ביניים. הוא מעלה את הגירעון והשרים יקבלו עוד תקציבים בהשוואה לקיצוץ המתוכנן, והאופוזיציה כבר מריעה לכבודו במשולש של שלי יחימוביץ', אריה דרעי וזהבה גלאון, ממש אידיליה.
אך עד עתה הסבירו לפיד ובנימין נתניהו וד"ר יובל שטייניץ ופרופ' סטנלי פישר שמוכרחים לקצץ ביד ברזל. חובה לכסות על הגירעון, שטיפס כדי 40 מיליארד שקלים. אם לאו - כקפריסין היינו, ליוון דמינו. מה אומרים לעצמם נתניהו (אם ישלים עם מתווה האוצר) ולפיד? "אחרי המבול"? העיקר שהתוהו ובוהו לא יקרה בתקופת כהונתנו, ובינתיים "אכול ושתה?"
לפיד חייב הסבר כיצד התהפכה הלשון; מתי? מדוע? ואם הגירעון יגדל מ־40 ל־50 מיליארדים - האם תבוא ישועה לייצוא ולתעסוקה ולמאזן המסחרי? אם כן, מדוע טיעון זה לא היה נכון לפני שנה או שישה חודשים ואפילו שלושה שבועות?
הכסף מניע את גלגלי הכלכלה, אבל לא לבד. גם הפסיכולוגיה והאמון האישי. כיצד יאמין אזרח מן השורה בהצהרות השחורות והמדכאות של מנהיגיו אם הם משנים אותן במחי יד ובהבל פה? הדיון מתנהל בשני רבדים הסותרים זה את זה, ולמי ראוי להאמין? לרואי השחורות שהפכו לבזבזנים לבלי הכר, או ליריביהם?
האזרח הסביר ייאלץ לבחור לעצמו אחת משתי נוסחאות: או שמכרו לו אוויר חם עד כה, או שעושים כן מעתה ואילך.
ברור כי לפיד זעק "איפה הכסף?" כאשר הגירעון עמד על 40 מיליארדים - וילדיו או יורשו יחזרו להציג את השאלה המרה כאשר הוא יעמוד כבר על 50 ו־60 והממשלה תחקה את עמיתתה באי השכן ותסגור את הבנקים ותחרים את פיקדונות האזרחים, ואז יידע כל אזרח היכן היה הכסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו