השנאה לנתניהו לא תסתיר את המציאות

"לשנוא את נתניהו זה לאהוב את ישראל" כתב בשבוע שעבר עיתונאי "הארץ" אורי משגב, ולא במחווה לג'ורג' אורוול, שהיה בוודאי בז לו. "הגיע הזמן להכיר בשנאה זו, להתגאות בה".

לשנוא את ביבי זה לאהוב את ישראל? "פרויקט שנאה מעורר השראה", הוא מקשיב לעצמו? איך אדם בעל השקפה הומניסטית ליברלית יכול לכתוב את הדברים מבלי שירעדו לו הידיים? שנאה כמגדיר זהות.

השמאל לא שכח מה זה להיות יהודי, השמאל שכח מה זה להיות שמאלני. ואולי לא שכח, גם בבחירות 2015 השנאה נעה צמיגית באוויר. קשה להזדעזע אחרי שהאשימו את נתניהו בבגידה בעלילת דם חסרת שחר, אחרי שהשוו אותו ללואי ה־16, לצ'אושסקו ואפילו להיטלר. מה כבר יכול להפתיע במניפסט השנאה של משגב.

את השנאה הזו אנחנו כבר מכירים מדור לדור, היא אינה חדשה ולא מקורית. הם שונאים את נתניהו 25 שנה ולפני כן הם שנאו את בגין וז'בוטינסקי. רק מה, הפעם הזו שונה משום שהפעם יש להם אידיוטים שימושיים מהימין שמוכנים לשחק את השחמט של השמאל.

ב־1938 השלים זאב ז'בוטינסקי את שירו "כולה שלי", לאחר תקופה ארוכה שבה מפא"י וגרורותיה רדפו את התנועה הרוויזיוניסטית - מתקיפות מאורגנות של פלוגות הפועל את פעילי בית"ר ועד שלילת סרטיפיקטים לעלייה ארצה מאירופה. הקטליזטור היה התאבדותו ב־1937 של צעיר יהודי־פולני בשם שמחה פלושניצקי, לאחר שמחלקת העלייה של הסוכנות סירבה להעניק לו סרטיפיקט בשל היותו חבר בית"ר. בתגובה כתב זאב ז'בוטינסקי את "כולה שלי": "מן היום בו נקראתי לפלא/ של ביתר וציון וסיני/ יד אחים הסגירתני בכלא/ ותנעל בית אמי לפניי/ השרון והעמק לא לנו/ לא קציר, לא קטיף, לא בניין/ אלוהים ליגון בחרתנו/ ותבחר את אחי לתליין/ זה הריב - לא נגמר הוא עדיין/ בין אדם ללבן ותכול/ עוד שלם נשלם לך קין/ את נפשות צעיריך ניטול!"

אז זהו, הפעם קין משחק בנפשות צעירינו, ומי מתמסרים איתו - מי שעד לפני רגע היו בשר מבשרו של המחנה. מי שמכירים את ההיסטוריה של החרמות, של השנאות, של "חבר הכנסת היושב לימינו של יוחנן בדר". ואת מי הם שונאים עד כדי פסילה מוחלטת? את אחד המנהיגים הגדולים בתולדות העם היהודי.

נתניהו אינו מושלם, רחוק מכך, אבל גם השנאה העזה לא תסתיר את המציאות, את העובדה שמדובר באסטרטג מדיני ופוליטי בחסד עליון בעל הישגים אסטרטגיים גיאו־פוליטיים אדירים, שהביא את ישראל בעשור האחרון לשיא עוצמתה. ומעל לכל עומד כמובן מבצע החיסונים בשיא הקורונה, מבצע שראש הממשלה קיבל על עצמו וחילץ מדינה שלמה. ניצול הזדמנות דרמטי והיסטורי.

כיתור הארמייה השלישית של הווירוס. אחד המגיבים למשגב כתב שעיקר האהבה לנתניהו נובע מכך שנתניהו נטל את כתר הישראליות ממשגב ומחבריו, שעד היום עוד סבורים שהמדינה רשומה על שמם, והעניק אותו לרוב הישראלים. אני נוטה להסכים איתו.