בעיית ה"בייס" של סער

הוא פוליטיקאי מוכשר שעזב את מפלגת האם שלו. היא ח"כית מבטיחה שזכתה לשבחים ולאהדה ציבורית למשך תקופה. שניהם בנו מפלגה חדשה ברעש גדול. ההתחלה הייתה מבטיחה, מפץ גדול, סיקור תקשורתי אוהד, סקרים מבטיחים, ואז, חודשיים אל תוך מערכת הבחירות הגיעה הצלילה, ה"בייס" שלא קיים וסוף כאוב - חיפוש 1,400 פתקים שאולי נשארו על רצפת הקלפיות.

נשמע לכם כמו סיפור מוכר? יש לכם דז'ה וו? יכול להיות שיש לזה סיבה - הדמיון בין "הימין החדש" של בנט ושקד לתקווה חדשה של סער ושאשא-ביטון.

סער דווקא השתדל ללמוד מהטעויות, והגדולה שבהן - הצורך ב"בייס". במשך שנים, כשהיה בליכוד, חרש סער את השטח הליכודי מדרום ועד צפון, הוא הקפיד להגיע לחתונות, בר מצוות, חינות ומימונות של פעילי ליכוד מרכזיים. הוא שמר על קשר עם ראשי סניפים חשובים, הוא נחשב לחיית שטח.

סער אמנם לקח איתו לא מעט מאנשי הליכוד, ועל פי אנשי המפלגה הם הצליחו להקים כבר 150 סניפים ברחבי הארץ אבל האם זה מספיק? כלל לא בטוח. "בייס", כך מתברר, הוא לא רק כמות גדולה של מכרים, חברים, פעילים שליוו אותך לאורך שנים. זה אולי מספיק לתשעה מנדטים, אבל כדי להשתלט על ראשות ממשלת ישראל צריך יותר מזה, צריך אידיאולוגיה ברורה, סדורה, שמדגישה דברים חשובים. שנותנת אלטרנטיבה חדה. אידיאולוגיית "רק לא ביבי" לא ממש מוכיחה את עצמה עד כה.

באופן כמעט הזוי, הדבר הכי טוב שקרה לסער ועם זאת גם הצרה הגדולה ביותר שלו הם הסקרים. אלו שחזו לו בחודש דצמבר, דקתיים אחרי הודעת הפרישה הדרמטית שלו מהליכוד והקמת מפלגה חדשה, מספר אסטרונומי של 18 מנדטים - הרימו את רף הציפיות גבוה, אולי גבוה מדי.

אותם הסקרים יכולים לדרדר את סער אפילו אל מתחת לאחוז החסימה. היתרון הגדול של סער שעליו דיברו במפלגה הוא שבניגוד ללפיד, סער לא מוחרם על ידי החרדים ויכול להביא למעשה להחלפתו של נתניהו. כשאותם הסקרים מדרדרים את סער אל מספר חד-ספרתי, הבוחר הפוטנציאלי, שגם ככה לא חלק מבייס נלהב, יעבור לכתובת הבאה שתוכל לבצע את המשימה ועלולה לרסק את סער בימים שנשארו אולי אפילו עד אזור הקו האדום המסוכן.