אל תרימו יד על השותפות בנגב

הסלידה והזעזוע לנוכח אונס של ילדה בת 10 בביתה בנגב, על ידי פורצים, לא יכולים להיות מבוטאים במילים. אין מחילה וכפרה אנושיים למעשה כל כך אלים וברוטאלי. זו בעיטה כואבת כל כך בבטן של כל אדם והורה, בנגב ובכלל, יהודי או ערבי.

ועכשיו מגיעים מי שמנסים לנצל את המעשה הנוראי הזה לצורכיהם הפוליטיים ומדגישים את החשודים "הבדואים" במעשה. יש המנסים למסגר את המעשה המחליא כ"פיגוע לאומני", כאילו היהודים והבדואים בנגב נמצאים במצב מלחמה. מדובר במדרון חלקלק ומסוכן. לא צריך ללכת רחוק כדי לזכור ולהזכיר שגם יהודים לוקחים חלק במעשי אונס ורצח באופן יומיומי כמעט. גם בנגב. יש אחריות לכל עבריין על עצמו ועל מעשיו. יש אחריות גם לקהילות, לעשות כל מה שאפשר כדי לבער את הנגע. חלק משמעותי מהשותפים שלנו לתנועת הפריפריות הם מנהיגות ומנהיגים מקרב החברה הבדואית. אלו הסובלים הגדולים ביותר ממעשי אלימות ופשיעה, הצובעים את פני האוכלוסייה כולה.

הניסיון לסמן את כל מאות אלפי הבדואים בנגב כפושעים אלימים ולאומנים, הוא בבחינת זריעת רוח. אנחנו נקצור סופה כשעוד ועוד צעירים בדואים ירגישו מנוכרים לחברה הישראלית ומסומנים מראש כמסוכנים. כשליש מתושבי הנגב הם בדואים. רובם חיים ביישובים המוסדרים. מדובר ביישובים העניים בישראל. כ־100 אלף בדואים חיים בכ־40 יישובים לא מוכרים. אלו יישובים ללא תשתיות חשמל, מים, בריאות וחינוך.

יחד, יהודים ובדואים, הקמנו את מועצת הנגב, המחברת את ראשי הרשויות לקידום אינטרסים אזוריים משותפים. הכוח המוסרי של מנהיגות מאוחדת הוא זה שמאפשר להיאבק וגם להצליח בקידום תשתיות הרפואה בנגב ופרויקט שדה התעופה בנבטים. ככל שיהיה טוב לבדואים בנגב, כך ייטב לנגב כולו, ולהפך. מי שמנסה לסכסך בין יהודים לבדואים בנגב, לא באמת מחובר לנגב ולא רגיש לחיבור החשוב בינינו.

לבדואים היסטוריה בת מאות שנים בנגב. בזמן מלחמת העצמאות רבים מהם גורשו, ומקומות יישוב ומרעה הועתקו על ידי מדינת ישראל. למרות זאת, הבדואים שנותרו בשטח ישראל התאזרחו וקשרו את גורלם בגורל החברה הישראלית כולה. חוסר התכנון והמנהיגות בישראל מעמיקים את השבר בין האוכלוסיות. עוני מעודד, בכל חברה אנושית, פשיעה. העובדה שמדינת ישראל לא השכילה להכיר ולהכיל את הכפרים הבדואיים הבלתי מוכרים היא תעודת עניות לכולנו.

פרשת השבוע שעבר, "משפטים", אמרה את זה באופן קולע: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". לא קל להיות חלק מהמדינה הדמוקרטית היהודית, כשאתה מסומן כ"אחר". המקרא דורש להבין את "נפש הגר".

מצוקות חברתיות הן לא הצדקה למעשים אלימים. הן מייצרות סביבה שבה הם מתעצמים. את הדין עם החשודים יש למצות, אבל באותה נשימה אסור להתעלם מהמצע שעליו המעשים צומחים. הזעזוע המוצדק מהפרשה צריך להיות מנותב לבחינה גם של התנאים החברתיים שדורשים שינוי ולחשבון נפש על הקלות שבה מנצלים טרגדיות כגון זו לשיח מתלהם ואלים כלפי הבדואים "האחרים", כדי להרגיש טוב ש"אצלנו" זה לא ככה.