שברו את ה"חרם"
שיחת השבוע בחברה הערבית בישראל, בשטחי הרשות הפלשתינית, ואפילו בחלק מהעולם הערבי, היתה הודאתו בשידור ישיר של ח"כ מנסור עבאס שהוא אכן נפגש עם בכיר חמאס חאלד משעל והעביר לו מסרים מגורמים ישראליים. עבאס לא הסתפק בדברים אלה, והוסיף שמעולם לא נפגש עם "מחבלים" בבתי הכלא בישראל, כאשר כוונתו היתה לאסירים ביטחוניים פלשתינים, מה שעורר ביקורת חריפה נגדו. זו לא הפעם הראשונה שעבאס נאלץ להתנצל על בחירת מילים לא מוצלחת או להבהיר אמירות שאינן מסתדרות עם רגישויות שונות בחברה הערבית. לאחרונה הוא גם נתפס כמי שבדבריו ובצעדיו משרת את האג'נדה של ראש הממשלה ושל הליכוד, בתמורה להבטחות פוליטיות כאלה או אחרות.
אך הסיפור גדול מעבאס עצמו. יו"ר רע"ם משתייך לתנועה האסלאמית הדרומית, שהיא אחת מתנועות האחים המוסלמים בעולם הערבי. התנועה האסלאמית ניסתה, לאחר הסכמי אוסלו, להשתלב בפוליטיקה הישראלית ואף רשמה מפלגה (רע"ם), וזאת בניגוד לקו האידיאולוגי המכונן שלה. על רקע זה התפצלה התנועה ב־96' לשתיים: התנועה האסלאמית הצפונית בראשותו של שייח' ראאד סלאח, המחרימה את הבחירות לכנסת ואף הוצאה מחוץ לחוק; לעומתה, התנועה האסלאמית הדרומית שיגרה נציגים לכנסת, פיתחה קשרים עם גורמים רשמיים ולא רשמיים, דתיים ולא דתיים, במדינת ישראל, בין היתר מתוך רצון לקדם גישור בין ההנהגה היהודית להנהגת תנועות אסלאמיות רדיקליות כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, שפגישה של כל אזרח אחר איתן יכולה להיחשב כ"מגע עם סוכן זר".
רבים בהנהגה הבכירה של התנועה האסלאמית הדרומית עמדו ועומדים בקשרים אישיים עם מנהיגים ובכירי דת יהודים בישראל, ואף משתתפים איתם בניהול ובקידום של עמותות וארגונים שונים. במקביל, הם מנהלים גם דו־שיח רציף עם ההנהגה הדתית הבכירה ביותר בעולם הערבי, במיוחד במצרים ובסעודיה, ואין ספק כי דרכם מועברים מסרים כאלה ואחרים מגורמים בכירים, פוליטיים, דתיים, ואולי ביטחוניים בישראל.
גורמי הביטחון בישראל - לפחות על פי הודאתו של עבאס - יודעים היטב על כל המתרחש בתנועה האסלאמית הדרומית, ועל המגעים שבכיריה מקיימים עם גורמים רדיקליים בעולם הערבי, ואולי זה מסביר מדוע בכיריה יכולים לנוע בחופשיות - בניגוד לאנשי התנועה האסלאמית הצפונית, שתנועותיהם נתונות לפיקוח של שירותי הביטחון ושמגעיהם עם גורמים כמו חמאס מעוררים ביקורת חריפה בדרג הפוליטי.
סדר היום החברתי והדתי של ה"דרומית" וה"צפונית" כמעט זהה. שתיהן גם מאוחדות בתפיסותיהן לגבי הסכסוך הישראלי־פלשתיני ומעמדו של מסגד אל־אקצא בירושלים. אך בניגוד לתנועה הצפונית, התנועה הדרומית מתאפיינת בנכונות להשתתף בחיים הפוליטיים במדינת ישראל, לקיים דיאלוג פורה עם מנהיגים דתיים יהודים, לנהל שיג ושיח עם החברה היהודית ולעמוד בקשר עם גורמים פוליטיים ואף ביטחוניים. במובנים רבים היא השתחררה מה"חרם" הערבי, ומכיוון שכך - פרישתה מהמשותפת ונכונותה להיות הסנונית הראשונה בשיתוף פעולה פוליטי פרגמטי אינן מפנה, אלא מימוש של חזון כניסתה לחיים הפוליטיים בעקבות הסכם אוסלו. כעת נותר לגלות אם העץ שניטע ב־97', יניב פירות אלקטורליים בבחירות 2021.