דבוש, הכל דבוש

"דמיינו מינוי של סוחר סמים למנהל המלחמה בסמים, ועכשיו לכו לקצה גבול האבסורד: דמיינו מינוי של מי שהגדירה את מדיניות המסתננים של הממשלה כמקבילה לזו הנאצית, לאחראית למדיניות הממשלה בנושא". כך הגדיר ח"כ עמית הלוי (ליכוד) את מינויה של עו"ד גל דבוש לתפקיד רפרנטית אוכלוסין והגירה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים.

למה בחר ח"כ הלוי בדימויים כה בוטים? בגלל קורות חייה המרתקים של עורכת הדין דבוש, שכללו פעילות ענפה בעמותות סיוע למסתננים ושיתופים מרימי גבה בעמוד הפייסבוק שלה (כמו מאמרים המשווים את המאבק להשבת המסתננים למולדתם למאבק בני האור בבני החושך, והקוראים להתנגדות אקטיבית לצורך טרפוד המהלך).

העמותות האלה, שבהן פעלה דבוש, לא עסקו רק בסיוע ובחינוך, אלא גם פעלו כדי לשנות את עמדת הממשלה ואת חוקי הכנסת לטובת המסתננים, והשוו מדיניות זו לזו של גרמניה הנאצית. סולידי.

עכשיו, כידוע, אין לי בעיה עם אנשים שאוחזים בדעות אחרות. חלק מחבריי הטובים ביותר וגו'. ובאמת יכול להיות שהעו"דית עסקינן היא דבש של בנאדם, שוזרת פרחים בזמנה הפנוי ומכינה אחלה קובנה. באמת, כמעט אין לי שום בעיה איתה (חוץ מהעובדה שיש משהו לא ישר וחתרני בעובדה שזו המשרה שהיא בחרה לשאת), הבעיה שלי היא עם מי שמינה אותה לתפקיד, וזאת חתיכת בעיה.

בעצם, יש כאן שלוש בעיות מהותיות. הראשונה היא עצם העניין: דעותיה ופעולתה הענפה בתחום ידועות לכל מי שיודע להקליד את שמה בגוגל. היא בקיאה בתחום שהיא אמונה עליו, אבל מהצד השני, המפרק. התפקיד הזה הוא לא סתם משרה סטודנטיאלית חסרת חשיבות, כפי שמנסה לצייר את זה משרד המשפטים.

כלומר, מה שיקרה בפועל הוא שתומכי מסתננים ישחקו את שני התפקידים: מצד אחד הם אלו שיגישו עתירה לבג"ץ נגד מדיניות הממשלה, ומצד אחר, בתפקיד המדינה, תופיע דעתה של דבוש, כלומר, היא זו שאמורה להגן על החוק שהיא מתנגדת לו. "אם פעם זו היתה מחשבה קונספירטיבית, היום זה מוכח: פעם היינו רואים את נציגי המדינה נכשלים במכוון, אבל חשבנו שזה רק בראש שלנו. היום אנחנו יודעים שצדקנו אז, ושזה ימשיך גם להבא", מסביר יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית. תומכי המסתננים יגישו את העתירות, יגישו את התשובות, והאזרח יידפק.

הבעיה השנייה עמוקה, רוחבית וחמורה הרבה יותר: אם פעם לא הכרנו את הרזומה של הממונים לתפקיד, עכשיו כן, ועדיין, משרד המשפטים ממנה אותם בלי למצמץ. כמו הבריון השכונתי שמגיע בחזה מובלט ואומר: "למה מה תעשו לי?!" כי באמת, מה נעשה לו? אנחנו שבויים של שלטון הפקידים הזה, היהיר, המעורר קבס, החתרני, שעושה מה שהוא רוצה, תוך דילוג אלגנטי מעל החוק, רצון העם, נבחריו, הבושה, האתיקה, הציונות, כל התשובות נכונות, והיד, לצערי, עוד נטויה.

הם חושבים שהמערכת הפוליטית לא יכולה/רוצה לגעת בהם, והם צודקים. וזו הבעיה השלישית. אין מישהו שמתחיל לאיים על מעמדם. בגלל זה הם מרשים לעצמם להתנהג ככה. ולכן הגיע הזמן למהפכה אמיתית.