הגיעה שעתו של העשן הלבן

אפילו כינוס החשמנים שנועד לבחור אפיפיור חדש לכנסייה הקתולית נראה כדיון ערני ומהיר בהשוואה למשא ומתן המתנהל להרכבת הממשלה ה־33. הם אינם צריכים ל־42 ימים כדי להוציא את העשן הלבן מעל לקפלה הסיסטינית. אבל המפגשים הליליים הארוכים במשולש בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט, וההתדיינות הרצופה של מנהלי המשא ומתן דוד שמרון מזה והלל קוברינסקי מזה, לא הספיקו להם כדי להכריז על הרכבת הממשלה, אלא ברגע האחרון.

כל אחד מהמתדיינים יכול היה להתייצב בפני בוחריו ולטעון כי השיג את המירב. לפיד קיצץ את הממשלה והדיר ממנה את החרדים, ובנט שנתקל תחילה בהתעלמות מגיע לממשלה בכניסה הראשית. מספר השרים צומצם ל־21, ויש להם התחייבות לשוויון בנטל ולכינון תוכנית ליבה לכל מוסדות החינוך בארץ; ואילו נתניהו יכול להציג את הישגו של שמרון, שח"כי הליכוד ביתנו המונים פחות ממחצית חברי הקואליציה ייוצגו על ידי רוב של שרים בשיעור של 9:12. מה עוד נחוץ? מה יוסיף כיפוף הידיים ליחסים הסבירים אשר חייבים להירקם עתה בין שותפי הקואליציה, שהם אישי ציבור חשדניים במהותם?

זו ממשלה המתחייבת לאשר בכנסת את העלאת אחוז החסימה לארבעה כדי למנוע פיצול סחטני; יש לה נוסחה מוסכמת להתחיל בהליך של שוויון בנטל; וכאמור תוכנית הליבה עשויה להיות טיפול שורש לתחלואי החברה הישראלית בתחום המודרנה וההשכלה הרחבה. מי מוכן לערער את כל אלה רק מפני שיש עתיד מבקשת להדיח את גדעון סער לטובת שי פירון, או להפך?

כל אחד מהשותפים חש כי ניצח. אבל כל אחד מהם שכח גם את הכלל בדבר הצורך של המנצחים לנהוג בנדיבות.

לא ברור אם פני הממשלה להסדר מדיני. בעיקר מפני שאין שותף פלשתיני המתכוון ברצינות, ואולי גם מפני שהממשלה עצמה אינה ששה להקים מדינה פלשתינית לצד ישראל. אך העובדה היא שנתניהו יכריז עם בואו של ברק אובאמה כי הוא מצדד בהקמת שתי מדינות לשני עמים - ולא רק בנט יישאר בקואליציה, אלא גם האגפים היותר ימניים בסיעתו, כאורי אריאל ואורית סטרוק. מי שכח כמה ירדו לחיי הממשלה היוצאת כאשר נתניהו נשא את נאומו בבר־אילן?

המשא ומתן שהתמשך אתמול ולא הגיע לסיום הביא את סוגיית הרכבת הממשלה אל קצה הסף שעל פני התהום מבחינת לוח הזמנים האפשרי מבחינת החוק. הוא עבר אתמול את גבול הטעם הטוב, וסבלנות הציבור הרחב. הגיעה שעתו של העשן הלבן מתוצרת כחול־לבן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו