מבחינת נתניהו, במקרה של כישלון בתוכנית טראמפ, יש כתובת אחת

גורמים ששוחחו השבוע עם נתניהו מתארים קרב מאסף שהוא מנהל מול האמריקנים, בניסיון אחרון להציל משהו מתוכנית טראמפ • מבחינת רה"מ, לכישלון אפשרי, שעלול להוות עילה לבחירות מיידיות - יש כתובת אחת: גנץ ואשכנזי • ובבחירות להרכב הוועדה לבחירת שופטים נראה שלשיקול הפסיכולוגי־אישי יש משקל יתר

העימות הגלוי שפרץ השבוע בין ראש הממשלה לזה החליפי הזכיר לרבים, במיוחד אלה הוותיקים, את האווירה הקבועה השוררת החל מהשנה השלישית לכהונת ממשלה, כאשר סופה כבר מתחיל להיראות לעין. ההבדל הפעם שאותה אווירה שורה על הממשלה הפריטטית בשבוע השישי לקיומה, כשכל עתידה, לכאורה, עוד לפניה. 

השבועות הקרובים יהיו קריטיים באשר להחלטה אם ללכת לבחירות. נתניהו, אשכנזי וגנץ // צילום: מרק ישראל סלם

בכל שבוע שעובר מגלה נתניהו שאיבד נכס נוסף. מצבו בסקרים מוסיף להיות איתן, בעוד מעמדו בקואליציה מידרדר. הפער הזה מטריף אותו ואת סביבתו. גורמים ששוחחו איתו השבוע אומרים כי הוא על סף רתיחה. הקש ששבר את גב הגמל היה הריבונות שהתמסמסה לו בין הידיים. הם מתארים קרב מאסף שהוא מנהל בימים האחרונים מול האמריקנים בניסיון אחרון להציל משהו מהתוכנית ההיסטורית. 

מבחינתו, לכישלון יש כתובת אחת: בני גנץ וגבי אשכנזי. כפי שהבהיר כבר כמה פעמים בשיחות סגורות, כולל לגנץ עצמו - זו עשויה להיות עילה לבחירות. אבל בניגוד להערכות קודמות, לא מדובר בבחירות רחוקות אלא בבחירות מיידיות.

בסביבת נתניהו גוברת ההערכה שאם לא יהיו בחירות עכשיו - תוך ניצול תקציב המדינה הקרוב כנקודת יציאה שתותיר אותו כראש ממשלת מעבר, בלי להעביר את השלטון אוטומטית לגנץ - כבר לא יהיו בחירות בכלל. שהמצב הכלכלי רק ילך ויחריף. שמה שרואים עכשיו, כשהמדינה עדיין מעניקה דמי אבטלה ומסייעת לעצמאים, הוא רק קצה הקרחון לקטסטרופה אדירה עתידית. בעוד כמה חודשים המכה הכלכלית תתבטא גם במכה בקלפיות. אז אם כבר בחירות - אז כמה שיותר מהר. 

מי שנפגש עם נתניהו השבוע העיד כי פגש אדם לא נינוח ומוטרד מאוד. נראה שההפנמה על גודל הטעות שעשה עם הקמת הממשלה הנוכחית הולכת ומכבידה עליו, פוגמת ביכולתו לתפקד, מוציאה לו את הרוח מהמפרשים. כל סקר שמתפרסם, שמציג את צניחתו של גנץ לתחתית העמודות החד־ספרתיות, מחזק אצלו את התחושה הזאת. רק עכשיו מתגלה עד כמה גדול היה הבלוף של אביגדור ליברמן שסירב להצטרף לממשלת ימין בטענה כי זו תהיה ממשלת שיתוק. נראה שמעולם לא היתה ממשלה כה משותקת, מנותקת והזויה, כמו הממשלה הנוכחית. 

מהצד השני, חותמים בני גנץ וגבי אשכנזי את אחד השבועות המוצלחים. בשיחות סגורות מתפארים השניים בערוץ הפתוח שיש להם מול האמריקנים, ועד כמה האופק הבינלאומי פרוש בפניהם בלי קשר לנתניהו.

מבחינת מהלך הריבונות, מחזיקים כחול לבן בשלושת התיקים הרלוונטיים היחידים לביצועה: ביטחון, חוץ ומשפטים. בעוד נתניהו עומל על הצלת ההסכם עם האמריקנים, שולחים השניים, בקלות רבה יש לומר, את זרועותיהם ומפרקים את ההסכם מהצד השני. כבר עתה די ברור שגם אם תהיה החלת ריבונות, היא תהיה מצומקת, רחוקה מהתוכנית המקורית לספח את כל יישובי יו"ש, כולל היישובים המבודדים ובקעת הירדן. 

נכון לעכשיו נתניהו לא קיבל אור ירוק אפילו למהלך מצומצם, והמחיר שהם דורשים כעת כתנאי למיני־סיפוח, בדמות מחוות שונות לפלשתינים, לא מקובל עליו. בימינה מתבוננים כעת מהצד ומחכים להתפתחויות - אם יהיו. מבחינתם, כמעט כל מחיר יהיה מופרז עבור התמורה הזעומה. אם יחליט נתניהו בסופו של דבר ללכת על זה, מתכוונים בימינה להסתער על הימין האידיאולוגי בליכוד ולפרק את תמיכת מפלגת השלטון מבפנים. "המחיר שדורשים האמריקנים הוא כזה שעדיף להשאיר את המצב הקיים", אומרים בימינה, "ואנחנו נדאג שכל הימין האידיאולוגי ביש"ע ובליכוד יבינו את זה מהר מאוד". 

אם יש משהו שמוציא את נתניהו מדעתו, עד כדי פיזור הכנסת מבחינתו, הוא איבוד שליטה על הנעשה בקואליציה. "אסור לפרום את החבילה", הוא נוהג לומר כמעט בכל ישיבת סיעה, "לא תמיד מצביעים על מה שנוח, אבל חייבים להצביע יחד". 

להקריב את גנץ על המזבח

אחרי העימות מול המצלמות בישיבת הממשלה, כשנתניהו לא רצה לתת לגנץ לדבר, ואחרי חילופי העקיצות בשאלה מה קודם למה - הקורונה או הסיפוח, וגם אחרי הגיבוי שהעניק גנץ ליועמ"ש בהתרסה דקה אחרי שנתניהו תקף אותו בחריפות, נשבר השבוע שיא חדש, כשהתפוררות הקואליציה עברה לפסים מעשיים לראשונה מאז הקמתה.

היה זה כאשר שלושה חברי קואליציה, מהם שני שרים: אמיר אוחנה, איציק שמולי ואיתן גינצבורג, הצביעו נגד עמדת הממשלה בנושא הפונדקאות. שיהיה ברור: כשאירוע כזה מתרחש הוא לא יכול להיות האחרון. הקנאה המובנית של השרים בחבריהם תביא לכך שהשרים הבאים שיפעלו באופן דומה על נושאים אחרים - זה רק עניין של זמן. אף אחד לא פראייר לאפשר לשר אחד לחגוג ולנהוג בהתאם לצו מצפונו, ובמקביל לכבול את עצמו למשמעת הקואליציונית. על פי חוק יסוד: הממשלה, הצבעה כזאת היא עילה לפיטורים. אבל נראה שנתניהו לא מעוניין כרגע להחמיר את המצב החמור ממילא. 

בליכוד אומרים שהצמד אשכנזי וגנץ לא פועלים יחד רק כדי לטרפד את הריבונות, אלא משלבים ידיים כדי לפעול נגד הליכוד בקואליציה. אשכנזי הוא היועץ של גנץ, הם אומרים. הוא זה שלוקח אותו להרפתקאות המסוכנות במישור המדיני והפוליטי, שעשויים עוד לטרוף פה את הקלפים. לדבריהם, מי שאחראי השבוע להגבהת הלהבות בסכסוך שבין נתניהו וגנץ הוא אשכנזי. 

להערכתם, אשכנזי כבר לא יכול להתאפק שיגיע תורו. גנץ נשרף בהנהגת מחנה המרכז־שמאל, ואילו לו, לאשכנזי, יש עוד סיכוי לסחוף אחריו את הקהל. על המזבח הזה הוא מוכן להקריב את גנץ.

אם יתרחש הפיצוץ המבוקר שישלח אותנו שוב לקלפיות, די ברור שיהיה זה על רקע החיכוך בנושא תקציב המדינה. על פי ההסכם הקואליציוני, שאף הועבר בחוק, בעוד כשבועיים צריך שר האוצר לעדכן את הממשלה ואת ועדת הכספים על קווי המתאר של התקציב המתגבש. אלא שנכון לעכשיו אפילו ישראל כץ לא יודע אם יהיה מדובר בתקציב חד־שנתי או דו־שנתי. 

ההיגיון הכלכלי הפעם פשוט מתמיד: בתקופה הנוכחית יש להעביר תקציב לשנת 2020, שנת הקורונה, ובשנה הבאה להעביר תקציב לשנת 2021, שנת השיקום וחידוש הצמיחה. אלה שני תקציבים שונים בתכלית. 

אבל יש גם את ההיגיון הפוליטי שמכתיב את צעדיו של גנץ. תקציב חד־שנתי יאפשר לנתניהו עוד תחנת יציאה לפזר את הכנסת, בלי לשלם את המחיר של העברת השלטון לגנץ כראש ממשלת המעבר. כמה אבסורד יהיה, אם כן, שדווקא התעקשות גנץ שלא לאפשר לנתניהו תחנת יציאה והליכה לבחירות, היא זו שתשמש את ראש הממשלה לפרק את החבילה ולשלוח את גנץ למערכת בחירות מוקדמת.

בסביבת נתניהו דוחים את האפשרות ואומרים כי החריקות בממשלה לא מעידות על כוונה ללכת לבחירות. הם גם לא מתרגשים מהצבעתם של השרים נגד הקואליציה בהצבעה על הפונדקאות. עם זאת, הם מבהירים, השבועות הקרובים יהיו קריטיים באשר להחלטה אם ללכת לבחירות או לא. לדבריהם, הכל תלוי בנושא הריבונות. נתניהו יעשה הכל כדי לממש את הבטחתו, אמרו, ובאם לא יצליח - לא תהיה אפשרות אחרת מלבד בחירות.

להבטיח צייתנות

רבים רגילים לראות במערכת המשפט ככזו המונעת בדרך כלל משיקולים ענייניים ומקצועיים. אותם רבים מתקשים להאמין לראש הממשלה כאשר הוא תוקף אותה ושרי הליכוד משתלחים באנשיה. יוצא דופן הוא הסיפור של גבי אשכנזי ואביחי מנדלבליט. חלומו של מנדלבליט, כפי שטען בפני בג"ץ, הוא להיות שופט בית המשפט העליון. חלומו של אשכנזי הוא להיות ראש ממשלה.

עננה מרחפת. מנדלבליט // צילום: יוסי זליגר

הדרך של שניהם לטפס מעלה חייבת לעבור בשילוב ידיים ושיתוף פעולה מלא. לכל אחד מהם, לכאורה, מידע על חברו שעשוי לגמור לו את הקריירה. מספיק שאחד הצדדים יישבר ויודיע כי הוא מסיר את התנגדותו לפרסום הקלטות שיחותיהם בלשכת הרמטכ"ל, כדי לפרוץ את הסכר. 

אבל לא זה הדבר המשותף היחיד בין השניים. גם אויב משותף ניצב מעליהם, כשלשניהם ברור שכל עוד הוא נמצא על המגרש מסלול חייהם לעולם לא יתקדם לכיוון הרצוי. בנימין נתניהו שמו. 

המציאות שבה פקיד ציבור כה בכיר מחויב בשל שאיפותיו לשתף פעולה עם פוליטיקאי רב־עוצמה, חייבת להטריד בעיקר את שוחרי טובתה של המערכת. כל עוד לא יסירו השניים את העננה המרחפת מעל שיחותיהם כרמטכ"ל ופצ"ר בתקופת פרשת הרפז, באופן שיובהר כי מנדלבליט לא נתון עוד בידיו של אשכנזי בעמדת סחיטה - או לחלופין, יודיע מנדלבליט כי אין לו שאיפות עוד להתמנות לשופט - מניעיו וניקיון כפיו יעמדו למבחן ציבורי.

כך גם בהחלטה שקיבל מנדלבליט השבוע, המונעת מנתניהו לקבל מימון מקרוביו על הוצאות המשפט. 

גם תומכיו הגדולים של מנדלבליט ייאלצו להודות שכל יוקרתו - וכנראה גורלו המקצועי של היועמ"ש - תלויה בתוצאות משפט נתניהו. זיכוי מוחלט של רה"מ יפוגג ברגע כל חלום ושאיפה לקריירה שיפוטית או משפטית. לכן, כשהאינטרס כתובע מתנגש עם תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, מישהו היה צריך לקום ולתבוע סדר, ולא לשחרר הודעות גיבוי שרק מגבירות את חוסר האמון. במקרה של מנדלבליט ומשפט נתניהו - פיצול תפקידו של היועמ"ש זועק לשמיים יותר מאי פעם. עם זאת, הוא רחוק לאין שיעור מביצוע בהרכב הממשלה הנוכחי.

בהסכם הקואליציוני עם כחול לבן קיפל נתניהו את דגל הרפורמה במערכת המשפט, אבל הותיר לעצמו קלף אחד קטן, שאיתו ינסה להשיג כמה שיותר הישגים. לא ברור עד כמה זה יעלה בידו. 

בעוד כשבועיים יתקיימו בכנסת בחירות להרכב הוועדה לבחירת שופטים. 

על פי ההסכם הקואליציוני, בניגוד לנוהל רב השנים, שני חברי הכנסת בוועדה יהיו נציגים מהקואליציה בלבד. נציגתו של נתניהו תהיה אסנת מארק מהליכוד, שאמורה להיכנס לכנסת במסגרת החוק הנורבגי והתפטרות אחד משרי הליכוד, כנראה זו של ציפי חוטובלי. 

לנתניהו נוח שנציגתו תהיה חברת כנסת שנכנסה באמצעות חוק המאפשר לסלק אותה בכל רגע מהכנסת. המצב הזה מבטיח צייתנות. 

עם זאת, קשה להבין מדוע לא בחר נתניהו בפתרון פשוט יותר, של העברת התמיכה בנציג האופוזיציה משורות מפלגת ימינה. איילת שקד, למשל, יכולה היתה לעשות עבודה טובה בהרבה ממארק. שקד הרי כבר ניהלה את הוועדה כשרת המשפטים. מבחינת אג'נדה משפטית אין שום הבדל בין נתניהו לימינה, ולמעשה אין צורך בשום שיתוף פעולה או תיאום מיוחד. בימינה היו עושים הכל כדי שהשופטים שיתמנו הם כאלה שנתניהו יסמוך עליהם את ידו ממילא. אלא שנראה שכשמדובר בשקד, ובמפלגת ימינה, לשיקול הפסיכולוגי־אישי של נתניהו יש משקל יתר.

גם ב־2009, כאשר נתניהו נבחר לראשות הממשלה, הוא הצליח להכניס את אורי אריאל מהאיחוד הלאומי כנציג האופוזיציה בוועדה למינוי שופטים, למגינת ליבם של אנשי קדימה והשמאל. נתניהו היה יכול בקלות לחזור כעת על אותו תרגיל, ולא לשנות את הנוהג המקובל. 

עניין זה מתווסף לתמיהה שהתעוררה אחרי הקמת הממשלה - מדוע התעקש נתניהו שימינה לא תקבל את ראשות הוועדה לביקורת המדינה, והעדיף לתמוך בעפר שלח מיש עתיד. לא ברור מה הניע את נתניהו בהחלטות אלה, אבל דבר אחד ברור: ימינה לא היתה מנסה להקים ועדת חקירה על פרשת הצוללות, כפי שניסה השבוע שלח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו