1 על פניו, הסיפור של הפועל חולון אמור לכבוש את לבבות חובבי הסינדרלות ואת האוטומטים להזדהות עם האנדרדוג. חולון ההיסטורית של שנות ה־80 קנתה את עולמה עם הרכב ישראלי צעיר ואמביציוזי שהסתכל למכבי ת"א בלבן של העיניים, שזה כמו להיישיר מבט אל השמש. תשאלו את מוטי דניאל, היום מנכ"ל חולון, הוא יספר לכם. אבל למרות שהלב יוצא אל דן שמיר והסגל המינמלי שלו - ואפשר רק לדמיין איך נראים האימונים שלה בניסיונות לתרגל את החמישייה הראשונה מול השנייה, בהנחה שיש כזו חמישייה - ועדיין הסיפור הזה מתקשה להמריא תודעתית ולסחוף אחריו את חובב הכדורסל הסביר.
נדמה שהתשובה מצויה בכריכה של הדרכונים של ארבעה משחקני חולון, שם מופיעות ארבע המילים "ארצות הברית של אמריקה". אלה דרכונים שלא ממריאים לשום מקום. שלושה מהם שיחקו אתמול יותר מ־39 דקות, אחד, מקופח שכמותו, שיחק יותר מ־37 דקות. שלומי הרוש על תקן ישראלי המחמד, זאק רוזן מתאזרח המחמד, ושאר הילדים אוספים פירורים של דקות, המצטרפים אל כוס החלב שהם שותים לפני השינה. אין כאן טענה אל שמיר. הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות - מנסה לנצח בכלים שיש לו. פיב"א קיפחו אותו עם השעייתו המגוחכת של שון דניאל. התקציב גורד מהיקב והגורן, והספונסרים נפלו בכיכר הדמעות בכניסה לעיר.
אבל הרכב כזה יכול היה להפוך לסיפור משמעותי, מרגש באמת, וסוחף אחריו את כל עולם הכדורסל הישראלי מחוץ למכבי ת"א, לו שחקנים ישראלים היו שותפים בכירים להתמודדות הזו. הרבה יותר מרגש לראות הרכבים של אילת עם אפיק ניסים, יחזקאל סקוורר ואבי בן שימול מול מתן נאור, בר טימור וגל איתן. נדמה שהשאלה שצריכה להישאל היא לא אם יש הנהלה שמוכנה ללכת לניסוי הזה, כי מתברר שיש, אלא אם יש מספיק ישראלים מחוץ למכבי ת"א שמסוגלים להתמודד ברמה הזו בלי להתעוור מהשמש?
2 אם אתם רוצים להבהיל כדורסלן ישראלי צעיר שלא ניחן בגנים סנטימטריים, תעירו אותו באמצע הלילה ותגידו לו שמעכשיו הוא ישחק בעמדה מספר 4. הפחד הקמאי של גארדים ישראלים צעירים מהעמדה הזו נובע מההנחה רבת השנים שכל ילד גבוה "תוקעים" מתחת לסל בגילים נמוכים כדי לממש את יתרון הגובה שלו ומונעים ממנו להתפתח כגארד. ואז בא גיא פניני, גארד בנשמתו ובהתפתחותו, משחק בעמדה 4 ומשפיע על המשחק יותר מכל גארד. מתברר שיש דברים שהנוער כן יכול ללמוד מפניני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו