רק שלושה שבועות חלפו מאז הבחירות לכנסת הנוכחית, ה־23, ונראה שנצח עבר מאז. הכתר לא הושם על ראשו של אף אחד, הוא פשוט נכנס לדמנו. מי שמבין אילו דרמות יכולות להתרחש בשבועיים־שלושה, יכול להבין מה עלול לקרות פה בשבועיים הבאים, ומי שמבין זאת זועק "ממשלת חירום עכשיו!". בנק ישראל העריך אתמול שהתרחיש הטוב הוא תג מחיר של 90 מיליארד שקלים. יש גם תרחיש אמצע שמגיע ל־130 מיליארד שקלים, שגם הוא לא החמור ביותר. מדובר בעלות של מלחמה קשה בעצימות גבוהה, בכל החזיתות. אנחנו רואים את זה, הנתונים מונחים לפנינו, אבל אנחנו ממשיכים בפוליטיקה שמאפיינת שגרה.
ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, אמר ל"ישראל היום", בצדק רב, כי "לו היה מדובר במלחמה, היתה מתגבשת ממשלת חירום מיידית". אלא שהנגיף הזה שקט. מחיר המלחמה בו עובר דרך מחשבים; הוא לא משמיע פיצוצים ולא מעלה תמרות עשן, ולכן הוא מבלבל אותנו.
שכחנו שההסתדרות איימה בהשבתת המשק בגלל תאונות עבודה באתרי הבנייה; שכחנו את איומי השבתת המשק בגלל פנסיות הקשישים. איפה ההסתדרות כיום? מדוע היא לא מאיימת בהשבתת המשק עד שתוקם ממשלת חירום? עד שיחוקק חוק תקציב חירום שיבטיח תשלומים למיליון מחוסרי עבודה שיהיו פה בקרוב? נשיא התעשיינים אמר באותה שיחה איתנו כי השבתה כזו לא תהיה אחראית בימים אלה. האמת היא שהדממה מצידם אחראית עוד פחות. נראה שהחשש של אותם גופים הוא שקריאה כזו תשחק לידי ראש הממשלה, שיעמוד בראש אותה ממשלת חירום. אלא שכאמור, החלופה עלולה להיות קטסטרופלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו