אתמול בצהריים הלכתי לאכול חומוס אצל רונן. ביקשתי ממנו את המנה הרגילה ועל הדרך התעטשתי קלות. לא שמתי לב לזה בכלל, אבל כל המסעדה הרועשת דממה ברגע, אישה הסתכלה עלי במבט של שנאה, מזלגות נפלו על הרצפה.
רונן שאל בהיסוס אם הכל בסדר, וישר ניסה לשנות נושא ושאל מה הפועל ת"א תעשה בערב נגד רעננה. לא ידעתי לענות, אבל ניסיתי להפיג את המתח עם עדכון שחיל האוויר הפציץ בצהריים בסיסים של הפיראט האדום באור יהודה. הילדות שלי גרות בליבו של מרכז הרעש. הורים של ילדים מבית הספר מאושפזים בשיבא אחרי שנדבקו, ואתמול כל תיכון ברנר הושבת בגלל ילד משכבה ט' שישב בדרבי בשער 8.
אפקט הפרפר הפך לשעטת סוסים בצהריים, כשאלפי יושבי היציע בדרבי נצטוו להיכנס לבידוד של שבועיים. מאותו רגע היה ברור, כמו אצל זה שנפל מקורס טיס וגויס לנ"מ - שאם הוא לא יטוס, אף אחד לא יטוס. גורלם של משחקי הערב - רגל וסל, גביע המדינה, יורוליג ושאר המפעלים ביבשת - נגזר להתקיים ללא קהל, אחרי יישור קו עם הוראות משרד הבריאות.
לא ללחוץ ידיים בסמי עופר או ביד אליהו זה קטן עלינו, אבל במכבי ת"א ואנאדולו זו לא היתה רק שאלה אם יהיה קהל או לא, אלא איך בכלל יש משחק אם השחקנים עצמם, משתי הקבוצות, אמורים בכלל לשבת בבידוד אחרי ששיחקו בשבועיים האחרונים בספרד?
מעניין באמת אם תקנות משרד הבריאות המחמירות תופסות גם לכוכבי מכבי, או ששמעון מזרחי יכול לסדר להם פטור מסיבות של ביטחון המדינה. אבל הבעיה הסתבכה לפנות ערב, כשהרב הראשי כינס מועצת חכמים וקבע שמעכשיו ועד הודעה חדשה אסור לנשק מזוזות. פה היה לי ברור שהסיכוי לקיום המשחקים ירד לאפס, כי זו כבר תקנה שציבור הכדורגלנים יתקשה לעמוד בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו