אל תצדיעו, תצביעו!

המגמות בסקרים בשבוע האחרון הן הסיבה, כנראה, לגל הייאוש שפוקד את צמרת כחול לבן.
זה לא רק הגילויים האחרונים בפרשיות הממד החמישי, אשכנזי, הסלולרי של גנץ או כל סיפור אחר שסודק את תדמית "המושיעים נקיי הכפיים" שהמפלגה הזו עטתה על עצמה, אלא יותר מזה: יש עדות לשינוי מומנטום, למה שקצינים כמו גנץ קוראים היום בצה"ל "מהפך תודעתי". וזה משפיע על המורל.

חצי מהשבוע חשבון הטוויטר של יאיר לפיד ניסה לבלום את הסחף. "מרגיש לי שלא מדברים מספיק על פרשת המניות של ביבי", הוא כתב בווריאציות שונות. וזה בדיוק העניין: לפיד רגיל ש"מדברים" על הדברים שהוא רוצה, שמציפים את הנושאים שנוחים למטרותיו.

משהו התפלק בשבוע האחרון, והאנשים שאמורים "לדבר" על האישיוז ולקבוע את סדר היום כבר לא בדיוק עבדו לפי התוכנית. גנץ גם הוא נראה כבר מותש. די להשוות את ארשת הפנים שלו בהופעותיו הפומביות לזו של נתניהו כדי להבין את ההבדל. מאבקים עושים לנתניהו טוב, זה המנוע שלו. הוא עובד מסביב לשעון והוא הופך למבוע אנרגיה שמדביק את כל מי שסביבו.

גנץ עובד הפוך: הוא במיטבו בבור, במטה מוקף הפלזמות כשגדודי פקידים ויועצים מסייעים לו לרכך את קבלת ההחלטות. כמה שלא מנסים לרפד אותו בראיונות מתואמים ומתודרכים, הקמפיין מותיר אותו חשוף. וכמו כל אדם הוא פגיע ומערכת הבחירות הזו מותירה אותו מותש.

ברוח הימים האלה, ביבי עף כמו הקורונה, מדלג מיבשת ליבשת, מאדם לאדם, וסוחף את כולם. וגנץ? גנץ נשאר בבידוד, "רק ליתר ביטחון". ובצוק העיתים בני אדם חוזרים לברירת המחדל האישיותית שלהם. וצמרת כחול לבן מצויה ברגרסיה עמוקה אל ימי בסיס האימונים החטיבתי, שבהם כל נושא דרגות הוא הבן של אלוהים, ושאר בני האנוש הם מושא לפקודות פסיביות.

לפעמים נדמה שמטה כחול לבן מתנהל כמו מה שבצבא מכנים "שיעורים": "הישג נדרש - החניך יבין את חשיבות דעתם של ביטחוניסטים בדימוס בנוגע לבנימין נתניהו"; "החייל יידע מה זו דמוקרטיה ומי מסכן אותה". זה לא מקרי שאילן אוסטפלד (סא"ל במיל'), ראש מטהו של בוגי יעלון, צייץ השבוע בנוגע לביקורת שהוטחה בגבי אשכנזי שאנחנו צריכים פשוט "לשתוק ולהצדיע, חצופים!"

בהשאלה מקלאוזביץ, הפוליטיקה היא המשכה של המלחמה רק בכלים אחרים, אבל הגנרלים בכחול לבן לא הפנימו את זה עד הסוף. אז שימו הכל בצד וזכרו - היום הוא יום חגם של האזרחים, ויש לכם משימה אחת: תשתקו ותצביעו.