"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נתניהו פועל להגדיל את המשותפת

,עודכן

האם יכול להיות שראש הממשלה נתניהו מעוניין ברשימה המשותפת חזקה מתמיד? לדעתי: חד־משמעית כן, ודווקא לשם כך הוא מנהל נגדה קמפיין נגטיבי כל כך. נתניהו מן הסתם ידע שמוטיבים כמו "בלי המשותפת אין ממשלה לגנץ" רק יעודדו הזדהות והתלכדות של בוחרים סביב הרשימה המשותפת, וסביר להניח שהוא הביא זאת בחשבון. במקביל הוא מנהל קמפיין אינטנסיבי נגד גנץ, על גבה של הרשימה המשותפת. מרביתו אינו נכון עובדתית, שלא לומר שקרי, אך הוא נועד לעשות דה-לגיטימציה לגנץ, ולסמנו כראש ממשלה שיישען על תמיכה כזו או אחרת של המפלגות הערביות. קמפיין כזה גם יסנדל עוד יותר את ליברמן, שלכאורה יהיה מנוע או לכל הפחות "נבוך" מלהצטרף לממשלה כזו. מכל מקום: ככל שהרשימה המאוחדת גדולה יותר, כך גדלה תלותו של גנץ בה.

בקמפיין הזה השיג נתניהו שלוש מטרות: הראשונה היתה בכך שיצא ראשון ולבדו למתקפה נגד הרשימה המשותפת. במסווה של "חברי הכנסת הערבים לא עושים כלום" למען האוכלוסייה הערבית בישראל, נתניהו ניהל קמפיין שלילי, גזעני למדי, שהותיר משקעים שליליים מאוד, נגד הרשימה המשותפת וכל חבריה ללא יוצא מן הכלל. צריך לזכור: מאחורי הנבחרים הערבים עומדים כ־400 אלף מצביעים, שסומנו בעל כורחם יחד עם נבחריהם כלא לגיטימיים. נכון שיש להבחין בין התנגדות פוליטית למפלגה לבין עוינות כלפי מצביעיה, אבל לו היה מתנהל קמפיין דומה נגד חברי פרלמנט יהודים בצרפת או בארה"ב, סביר להניח שנתניהו היה הראשון לצאת למתקפה נגד הגזענות והאנטישמיות.

המטרה השנייה שהושגה בקמפיין של נתניהו היא הפגיעה בבני גנץ בקרב הבוחרים היהודים. ידוע כי חלק גדול מבוחרי כחול לבן מחזיקים בעמדות פוליטיות הנעות מהמרכז וימינה, אך בעקבות הקמפיין של נתניהו, הרמטכ"ל לשעבר - מפקד הצבא הישראלי - תויג בקרב המצביעים היהודים כ"אוהב ערבים", או לכל הפחות כמי שלשם הקמת ממשלה מוכן אפילו "להיות תלוי בעודה ובטיבי". רבים מהציבור היהודי המתנגדים לשיתוף המפלגות הערביות בקואליציה (לא בממשלה), לא הפנימו שמהלך היסטורי כזה יכול לשרת את מדינת ישראל לא פחות מאת הערבים. הלוא עם האחריות מגיעות גם הפרגמטיות והממלכתיות.

המטרה השלישית שנתניהו השיג בקמפיין זה היא נטרולו של אביגדור ליברמן, שיתקשה מאוד להמליץ או להצטרף לקואליציה בראשותו של בני גנץ הנתמכת על ידי הרשימה המשותפת. כאן תעמוד בפני ליברמן אפשרות של מוצא אחרון - או מוצא של כבוד - להצטרף לממשלה ימנית לאומית שיקים בנימין נתניהו, או להצטרף לממשלת אחדות שהליכוד תוכל "לכפות" על כחול לבן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר