ציר צפון קוריאה, סוריה ואיראן

צפון קוריאה פוצצה את מתקן הגרעין השלישי שלה, אחרי השניים הקודמים בשנים 2006 ו-2009. הפיצוץ השבוע מצביע על התקדמות איטית אך עקבית ביכולותיה של המדינה הענייה והמנודה בתחום זה. הניסוי הראשון היה כישלון מובהק (עוצמתו פחות מקילוטון בעוד פצצה "רגילה" מפיקה פיצוץ של 20 קילוטון), לדעתי בשל איכותו הנמוכה של הפלוטוניום שיוצר בכור הגרעיני שלהם, כמו גם הכמות הנמוכה שבה השתמשו (2 ק"ג בלבד, לעומת כמות כפולה הנדרשת). הפיצוץ השני כבר העיד על התקדמות בתכנון ראש הנפץ אבל עדיין ייצר פיצוץ נמוך עוצמה (2 קילוטונים), והשבוע כבר נרשמה עוצמה "מכובדת" של שישה קילוטונים. הקוריאנים בהודעתם אף התפארו שהצליחו למזער את הפצצה שנוסתה, כך שאפשר להתקינה בראש טיל בין-יבשתי שאותו היא מפתחת.

התפתחות עקבית זאת מושגת בזמן שהמדינה נמצאת במצב כלכלי רע (על סף רעב) ובבידוד בינלאומי ונתונה לסנקציות כלכליות חמורות. אפילו ידידתה האחת, סין, מגנה את מאמץ החימוש הזה אולם לא משתתפת בסנקציות. כל זמן שסין אינה מפעילה את השפעתה על קוריאה הצפונית, איני רואה סיכוי לשינוי הקו הלוחמני של הצפון-קוריאנים. הסינים טוענים שהפעלת סנקציות מצידם תערער את המשטר בצפון קוריאה עד להפלתו, כך שכל חצי האי הקוריאני יאוחד תחת השפעתה של דרום קוריאה, הנמצאת במחנה המערבי. תגובתה של ההנהגה החדשה שנבחרה בסין תהיה מכרעת בדבר המשך התרחישים המתפתחים לנגד עינינו.

ואיך כל זה נוגע לנו? הטכנולוגיה הגרעינית שפיתחה צפון קוריאה הועברה לידי סוריה, שבה בנו כור גרעיני לייצור פלוטוניום (הכור שלא היה ונחרב בידי אלמונים), וקיים שיתוף פעולה הדוק בהעברת טכנולוגיית הטילים והגרעין בין איראן, סוריה וצפון קוריאה. שיתוף פעולה זה משליך על היכולת של כל שלוש המדינות, בעיקר במסחר ההברחות של חומרים אסטרטגיים וחלקים החיוניים למירוץ החימוש. אני סבור שהמאמץ הבינלאומי לעצירת ההתחמשות עומד עתה למבחן, שתוצאותיו ישפיעו ישירות גם על יריבותינו.

אם איראן תגיע למסקנה שהסנקציות המוטלות עליה אינן יעילות (והן לא יעילות כאשר היא יכולה לסחור עם טורקיה, עם רוסיה ועם סין), היא לא תהסס להמשיך בתוכניתה הברורה והעקבית לפיתוח נשק גרעיני יביל. לדעתי, כבר היום יש באיראן די חומר בקיע, ידע טכנולוגי וציוד המאפשרים לה לערוך ניסוי גרעיני. מה שמונע מהם כרגע לעשות זאת הוא החשש מתגובה בינלאומית תקיפה. הם מחכים ובודקים את השטח.

ומה אנחנו יכולים לעשות כאן? לדעתי, מעט מאוד מעבר למה שעשינו בהצלחה עד עכשיו: להזעיק, לפעול באופן חשאי, לגייס תמיכה בינלאומית. האמת שכבר התכוננו לתרחיש אימים גרעיני לפני שנים רבות ואיננו עומדים חסרי ישע בפני איום כזה. זה לא טוב, אבל אלה החיים. מירוץ כזה אי אפשר לבלום בהפצצה חד-פעמית, יעילה ככל שתהיה. ידע אי אפשר להפציץ.

הכותב הוא פרופסור לכימיה באוניברסיטת תל אביב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו