בצמרת הליכוד גובר החשש כי סיעת יש עתיד אינה מתכוונת לעמוד על דעתה רק באשר לקביעת השוויון בנטל הגיוס, אלא מעוניינת לקיים ולקדם את ההידברות עם הבית היהודי כדי לדחוק את ש"ס מהממשלה. ליאיר לפיד זורם מידע, שלפיו ציבור בוחריו - וגם מי שמצוי בסביבה הפוליטית ולא הצביע לו - מצפה ממנו לחתור לקיים את הממשלה הבאה בלי 11 הח"כים מש"ס, ואין ספק כי הדבר מדרבן אותו לדבוק בעמדתו. מה שהוא מכנה - בנושא הזה "אני דתי" ואין מקום לפשרות. אך לא רק בנושא של השוויון בנטל, אלא גם בשורה של הטבות הניתנות לחרדים בסוגים של קצבאות (יש עתיד מבקשת שהן יופסקו בגיל 16) וכן בעניינים אחרים. מצד אחד נהוג לומר בקרבת לפיד כי ביש עתיד מכהנים יותר רבנים מוסמכים מאשר בש"ס והיא אינה אנטי-דתית, אבל ברור למדי כי היא עולה על מסלול של התנגשות. הצלחת המהלך תלויה במידה רבה בחיזוק ההידברות עם נפתלי בנט. שני הצדדים מבקשים לחזק את עמדותיהם לקראת השלבים הקרובים. בליכוד מקווים כי אם יפרידו בין יש עתיד לבין הבית היהודי - ינסו להיעזר ברבנים הדתיים-לאומיים - יגיעו שני מרכיבים אלה מרוככים יותר אל שולחן המשא ומתן. בנקודת הזמן הנוכחית סבורים בליכוד כי בנט לא יוכל להישאר לאורך זמן מחוץ לקואליציה בגלל סוגיית השוויון בנטל, ובידודו של לפיד יישא פרי. אך אם לאו, תורכב הממשלה הבאה כך: הליכוד ביתנו (31), ש"ס (11), יהדות התורה (7), התנועה וקדימה (8) והבית היהודי (12). קואליציה מלוכדת של 69 יכולה להחזיק מעמד. אך האם תהיה מלוכדת? מה גם שמבחינת הזירה הבינלאומית יגבר הלחץ האמריקני-אירופי לחזק את הקואליציה בגורמים המעוניינים יותר מהדתיים ומהחרדים לחדש את המשא ומתן עם הפלשתינים. ציפי לבני חשובה אבל אינה מספיקה. המערב רוצה לראות את לפיד ליד שולחן הממשלה. יש פנאי לנסות ולרכך את הצדדים. מנהלי המשא ומתן הבכירים בשתי הסיעות הגדולות מניחים כי בסופו של דבר ימצא נתניהו את הדרך לכלול את יש עתיד בהווה הקואליציוני. אבל כבר עתה הוא מביא בחשבון כי בסופו של דבר יונח תפוח האדמה הלוהט לפתחו - בחירה בין יש עתיד (ואולי גם הבית היהודי) לבין ש"ס. ברירה קשה.